PROFILPELAJAR.COM

יז'י בוריישה
Jerzy Borejsza
	אין תמונה חופשית
לידה	1905; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	1952 (בגיל 47 בערך); ורשה, רפובליקת פולין
מדינה	פולין
מקום קבורה	בית הקברות פובונזקי
תפקיד	Member of the Sejm of the Polish People's Republic
מפלגה	מפלגת הפועלים הפולנית, מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית, המפלגה הקומוניסטית של פולין

יז'י בוריישה (בפולנית: Jerzy Borejsza, נולד בשם בנימין גולדברג; 14 ביוני 1905 – 19 בינואר 1952) היה פובליציסט וקומוניסט פולני ממוצא יהודי אשר עסק בהוצאה לאור. היה לאחד מאנשי הרוח החשובים ברפובליקה העממית הפולנית בשנותיה הראשונות.

ביוגרפיה

נולד לאברהם גולדברג ואנה רוז'נסקה, פסלת ממשפחה יהודית אמידה, שהייתה אחת הנשים הראשונות בפולין בעלות רישיון נהיגה. לזוג נולדו שלושה ילדים: הבת יודיטה (יולה), בנימין (ניומה), ויוזף, שלימים נודע בשם יוזף רוז'נסקי (אנ'), והיה מבכירי המשרד לביטחון המדינה (פול') בפולין הקומוניסטית. בשנת 1909 נפרדו בני הזוג גולדברג ושני הילדים הגדולים עברו לגור עם אביהם, ויוזף עם אמם.

בשנת 1914 החלו האחים גולדברג את לימודיהם בגימנסיה היהודית "חינוך", שם הלימודים הסתיימו בבחינה בעברית ואחר כך בפולנית. הם סיימו את לימודיהם בפולין העצמאית, אך רק אחיהם הצעיר, יוזף, סיים את בית הספר התיכון. בשנת 1924, חודש לפני בחינות הגמר שלו, בנימין ברח מהבית ונסע לגרמניה. הוא נתפס בגבול עם מזוודה מלאה בעיתונים לא חוקיים, נעצר ונידון לשישה חודשי מאסר.

ב-1918 הצטרף לשורות ארגון "השומר הצעיר", שהיה בעל אוריינטציה ציונית ומקורב למפלגת פועלי ציון.^[1] בשנת 1927 גויס לצבא הפולני. לאחר שנה וחצי סיים את השירות כרובאי בכיר ובשנת 1929 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פולין, שעסקה בתסיסה ותעמולה, ושבגינה נכלא לסירוגין. בשנים 1933–1935 הוא פרסם בעיתונות הקומוניסטית תחת שמות עט יאן גורסקי (Jan Górski) ו"ק. וונין" (K. Wunin).

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, הוא ברח ללבוב שסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, שם מנובמבר 1939 עד פברואר 1940 היה מנהל האוסולינאום (פול') (מכון תרבות והוצאה לאור), ואחר כך עורך ספרי הלימוד הפולניים ב-1939. ב-19 בנובמבר 1939 הוא חתם על הצהרה של סופרים פולנים התומכים בשילובה של מערב אוקראינה באוקראינה הסובייטית.^[2] הוא היה היזם והיוזם של חגיגות לבוב של יום השנה ה-85 למותו של אדם מיצקביץ'. ב-19 בספטמבר 1940 הוא התקבל רשמית לאיגוד הסופרים הסובייטים של אוקראינה. לאחר פרוץ מבצע ברברוסה בשנים 1942–1943, לחם כמתנדב בצבא האדום. ב-1943 הועבר בניגוד לרצונו לעבוד במוסקבה, שם היה שותף לארגון איגוד הפטריוטים הפולנים. במסגרתו ערך את השבועון "וולנה פולסקה" (פול') בשנים 1943–1944. הוא הגיע לדרגת מאיור בארמייה הפולנית הראשונה (פול').

משנת 1944 השתייך למפלגת הפועלים הפולנית, מטעמה היה ציר במועצה הלאומית הארצית (פול'), הפרלמנט הפולני החדש, בשנים 1945–1947. ב-1948 היה ציר בקונגרס האיחוד שבו נוסדה מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית. הוא היה סגן ראש מחלקת התעמולה של הוועד המרכזי עד 1949 וסגן חבר הוועד המרכזי של המפלגה (פול') עד 1950.

הוא ארגן וערך את הביטאון הראשי של הוועד הפולני לשחרור לאומי, ז'צ'פוספוליטה (פול'). ב-1944 הקים את השבועון "אודרודזניה" (פול') (שמשמעות שמו היא "התחייה"), שאותו הפקיד בידי קרול קורילוק. בדפיו פרסם בוריישה בינואר 1945 מאמר מרכזי, שבו הציע לאינטליגנציה הפולנית לשתף פעולה בבניית חיי תרבות לאחר המלחמה. בכתיבת השבועון אודרודזניה השתתפו אנשי רוח שונים בהם יוליה הרטוויג, אנה קמיינסקה, יאצק בוחנסקי וזיגמונט קלוז'ינסקי. בשנת 1948, על גל השינויים במדיניות התרבות, לקח בוריישה על עצמו את העריכה של השבועון וניהל אותו עד 1950, עת שהתמזג עם כתב העת קוז'ניצה (פול') ונוצר כתב עת חדש בשם נובה קולטורה (פול'). חתם על עצומת סטוקהולם ב-1950.^[3]

בשנותיו האחרונות סבל מסרטן הקיבה. ב-1 בינואר 1949 עבר תאונת דרכים קשה שבעקבותיה סבל מזעזוע מוח. בשנים האחרונות, יחד עם ונדה יאקובובסקה (פול'), הוא החל בהכנות ליצירת סרט ביוגרפי אודות הגנרל קרול שוויירצ'בסקי (פול'). עם זאת, דרכיהם של יוצרי הסרט התפצלו במהלך העבודה על התסריט ויאקובובסקה סיימה את הסרט לבדה.

בוריישה נקבר בסמטת הכבוד בבית הקברות פובונזקי בוורשה.