מקור המונח בתנ"ך (למשל, ספר איוב, פרק כ"ב, פסוק כ"ה: "אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם") והן כתרגום מילולי של המונח הגרמני המקביל (Vorsitzender), ושל המונח הלטיני praesidentum (president באנגלית) - יושב מקדימה. בצירוף ה"א הידיעה מקובלות שתי הצורות: "היושב ראש" וגם "יושב הראש".[1]
בארגון דמוקרטי יושב הראש נבחר בדרך כלל על ידי חברי הארגון. תפקידו הוא התוויית דרכו של הארגון וחלוקת הסמכויות בין חברי הוועד המנהל.
בחברה יו"ר הדירקטוריון הוא לעיתים יושב ראש פעיל, המקדיש את כל זמנו לתפקיד זה, אך פעמים רבות זהו תפקיד הדורש רק חלק קטן מזמנו של היושב ראש. בישראל יושב ראש הדירקטוריון מנהל את ישיבות הדירקטוריון.[3] במצב של שוויון בהצבעות בדירקטוריון נינתן ליו"ר הדירקטוריון קול הצבעה נוסף.[4] בחברה פרטית, שניירות ערך שלה אינם נסחרים בבורסה, אין חובה למנות יושב ראש דירקטוריון.[5] בחברה ציבורית, יו"ר הדירקטוריון אינו יכול לשמש גם כמנכ"ל החברה,[6] אלא אם התקבל לכך אישור של האספה הכללית של בעלי המניות בחברה ברוב קולות של בעלי המניות שאינם בעלי שליטה בחברה.[7]
בראש הכנסת עומד יושב ראש הכנסת, המנהל את ענייניה, מופקד על שמירת כבודה, על הסדר בישיבותיה ועל קיום תקנונה.[8] את יושב ראש הכנסת בוחרת הכנסת מבין חבריה.[9]
