יוסי בבליקי

יוסי בבליקי
בהופעה בירושלים, יוני 2007
בהופעה בירושלים, יוני 2007
לידה 23 בדצמבר 1964 (בן 60) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.babliki.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסי בבליקי (נולד בתל אביב ב־23 בדצמבר 1964) הוא זמר-יוצר ומוזיקאי ישראלי. סולן ומנהיג להקת פונץ'. תקליט הסולו הראשון שלו "אלבום המצעדים" מ-1996 נבחר על ידי ידיעות אחרונות לאחד מ-100 האלבומים העבריים הטובים ביותר בכל הזמנים ובעיתון "העיר" בחרו בו כאחד מ-20 האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-90. בבליקי כותב מוזיקה למחול ולקולנוע. עורך ומגיש תוכניות ב"רדיו מהות החיים"[1].

ביוגרפיה

בבליקי הקים בשנת 1986 יחד עם אלי שאולי ועם שלומי רוזנבלום את ההרכב הראשון של להקת פונץ' (שנקראו תחילה "השמאל הדתי והקיצוני")[2]. עם "פונץ" המקורית (שבה היה חבר גם שלום גד) הוא הוציא שני אלבומים, "פונץ'" ב-1991 (עם "אדי", "עדינה", "אני מאוהב בבחורה מבת ים" ו"נדמה שישוב") ו"הצוללת" ב-1992 (עם "איש השנה" ו"הוא מסתכל בה כל הזמן"). במהלך שנות ה-90 גם שיתף פעולה עם תום והסיפור האמיתי ויצר בשבילם כמה שירים[3].

בשנת 1993 החל לכתוב על מוזיקה (ב"העולם הזה", ב"שישי" וב"גלובס"). ב-1996 יצא אלבומו הראשון כסולן, "אלבום המצעדים", שהפיק אמיר צורף. עם השירים באלבום נמנים "שיר למדינות שבדרך", "סוויטת יום העצמאות", "המלך האחרון של עולם הבידור" והלהיט "יש לך מקום". האלבום, שבו בחר העיתון ידיעות אחרונות כאחד ממאה האלבומים העבריים הגדולים של כל הזמנים, יצא בהוצאה מחודשת ב–2010[4].

בשנת 2000 יצא אלבומה היחיד של להקת "החשמליות", שבו שימש בבליקי יועץ אומנותי (וגם שר בדואט עם סולן הלהקה עמי לוי את "השקר"). עם חבר להקת "החשמליות", בועז כהן, הוא החל לשתף פעולה בפרויקטים רבים. בין השנים 2001 ו-2012 כתבו בבליקי וכהן יחד מוזיקה לסרטים ולטלוויזיה ("שרמן בחורף", "חצאית דמעות", "לנצח עם מיקי ברקוביץ'", "8 דקות ביום", "המכשפה מרחוב מלצ'ט", "החשוד האחרון", "סופר מריה" ועוד).

בשנת 2002 יצא אלבומה השלישי של "פונץ'" "דנה ראתה עב"מ", שכלל שירים כ"בואי נתנשק", "מסע אל תוך גוף האדם" וחידוש ל"הוא מסתכל בה כל הזמן"[5]. בהקלטת האלבום השתתפו גם בועז כהן בקלידים ודנה בקר בשירה, שהפכו לחברי ההרכב בגלגול החדש של פונץ', עם המתופף שמעון בן-לולו ונגן הבס ספי אפרתי[6].

בשנת 2002 יצר מוזיקה למחול: "ואקום", שהועלה בפסטיבל "הרמת מסך" במרכז סוזן דלאל ו"קדברה" - בפסטיבל אינטימה דאנס בתיאטרון תמונע ב-2004. כמו כן כתב את המוזיקה ואת השירים והכין קליפים לפי מוזיקה של מלחינים מהעולם לסדרת הטלוויזיה של עוזי וייל "8 דקות ביום" (ערוץ 1, 2003). עם בועז כהן כתב בבליקי את המוזיקה לסרטי הקולנוע והטלוויזיה "שרמן בחורף" (סרט עלילתי, 2001); "חצאית דמעות" (דרמת טלוויזיה, ערוץ 2, 2002); "לנצח עם מיקי ברקוביץ'" (דרמת טלוויזיה, הוט, 2003); "המכשפה מרחוב מלצ'ט" (דרמת טלוויזיה, ערוץ 2, 2004); "החשוד האחרון" (סרט עלילתי, 2005); "סופר מריה" (ערוץ 1, 2006); "חיוך של דולפין" (ערוץ 1, 2008).

ב-2004 הקים בבליקי לייבל עצמאי ("טרקטור הפקות") והוציא אלבום סולו שני ("הגברת עם היהלומים", בהפקת עוזי פז) ואלבום ספוקן-וורד אוונגרדי שהקליט עם משורר הרוק קובי אור ועם בועז כהן.

ב-2007 יצא "פינוקיו", האלבום הרביעי של "פונץ'", עם "עוף על כנפי הדמיון" "פינוקיו בחלל", "פינוקיו בירושלים" ו"דני חוזר אל הסיפור האמיתי". השקת האלבום התקיימה בשלושה ערבים רצופים של "פסטיבל פונץ'" בתיאטרון "תמונע" בתל אביב[7]. הערב הראשון נקרא "אלכוהול" והתארח בו רמי פורטיס, בשני, "הנגאובר", התארח מיכה שטרית ובשלישי, "עד הלקוח האחרון", חברי הלהקה לדורותיה: שלום גד, שלומי רוזנבלום וגיל פדידה, וגם דויד פרץ ונדב אזולאי והבסיסט החדש איתי מאור. מתוך שלושת ימי הפסטיבל נבחרו 30 קטעים שיצאו באלבום הכפול "חור בשמיים כחולים" שיצא לאור בינואר 2010[8].

במקביל לפעילותו ב"פונץ'" הופיע בבליקי גם עם רם אוריון במופע משותף[9], ועם אלון ברגבאום ואלברט סופר בשירי האלבום "רישומי פחם" של מאיר אריאל[10].

בינואר 2010 היה בבליקי שותף להוצאת "חור בשמיים כחולים", "זכרונות שקורים עכשיו", אלבום הסולו של דנה בקר ואלבום נוסף של "דצמבר" עם בועז כהן[11].

ב-2011 יצא אלבום הסולו השלישי (והכפול) שלו, "האגרוף - שירי אהבה", שנחלק ל"שירי אהבה" (החלק הראשון) ול"מזכרות מתל אביב הכבושה" (החלק השני). באלבום סיפורים שיש בהם שילוב של תפילה חילונית ושל התלבטות דתית, שירים של אהבה ויחסים וכאב ואימה גדולה שמסתתרת מאחורי הכול. יוסי בבליקי כתב והלחין את כל השירים (למעט "גשם על דרך תל אביב יפו", שהולחן למילותיו של פנחס שדה). האלבום הוקלט בסיועם של חברי פונץ' והוקלט במשך תקופה ארוכה[12].

בינואר 2013 – בדיוק שש שנים לאחר "פינוקיו" – הוציאה פונץ' את אלבום האולפן החמישי (והאחרון) שלה, "רמז לעתיד"[13].

בדצמבר 2019 ראה אור במרשתת אלבום סולו נוסף של בבליקי, "האם כבר הגעתי לפה"[14].

דיסקוגרפיה

עם להקת פונץ'

  • פונץ' (1991)
  • הצוללת (1992)
  • דנה ראתה עב"מ (2002)
  • פינוקיו (2007)
  • חור בשמיים כחולים (2010 - כפול, בהופעה חיה)
  • רמז לעתיד (2012)

סולו

  • אלבום המצעדים (1996)
  • הגברת עם היהלומים (2004)
  • בגיל 15 אבא קנה פסנתר (יוסי בבליקי במרכז עינב) (2004)
  • האגרוף (2011)
  • האם כבר הגעתי לפה (2019)
  • חלומות חלק א (2022)

דצמבר

  • דצמבר 1 / שרמן בחורף (2005)
  • דצמבר 2 (2010)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסי בבליקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דפנה ארד, רדיו אינטרנט: בלי הפרעות בתדר, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2010
  2. ^ פונץ', חדשות, 7 בספטמבר 1988
    עמית שהם, רק שלא יתחיל עם איבונה, חדשות, 21 באוקטובר 1990
  3. ^ איתמר זהר, הכאב הגדול בשירו של יוסי בבליקי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2016
  4. ^ תימורה לסינגר, ‏היה יוסי, באתר גלובס, 23 ביוני 2016
  5. ^ האלבום החדש של "פונץ'" בחנויות, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2002
  6. ^ גידי אביבי, הגרסה הספקנית של התקווה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2002
  7. ^ בן שלו, לשקר אין רגליים, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
  8. ^ נויה כוכבי, להקת "פונץ'" תוציא בחודש הבא אלבום הופעה כפול, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2009
  9. ^ המלצות לסוף השבוע, באתר הארץ, 1 בינואר 2008
  10. ^ עכבר העיר, המלצה יומית: מאיר אריאל חי בירושלים, באתר הארץ, 21 באפריל 2009
  11. ^ בן שלו / נויה כוכבי, פונץ': בין היפה והפגום, באתר הארץ, 27 בינואר 2010
  12. ^ אבישי מתיה, ‏כמה טוב, כמה יוסי, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2011
    נויה כוכבי, אלבום סולו שלישי ליוסי בבליקי, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2008
    מיכאל רורברגר, עכבר העיר, יוסי בבליקי: "תל אביב היא עיר שכבושה מטבעה", באתר הארץ, 14 ביוני 2011
  13. ^ אורי זר אביב, המחאה של להקת "פונץ'", באתר הארץ, 1 בינואר 2013
    מיכאל רורברגר, עכבר העיר, בא בלילה: הנשמה הגדולה של פונץ', באתר הארץ, 13 בינואר 2013
  14. ^ תימורה לסינגר, ‏ד"ר בבליקי: כדאי להתמכר לאלבום החדש של יוסי בבליקי, באתר גלובס, 9 בינואר 2020