יוניטי דאו
Unity Dow![]() |
|
לידה |
1959 (בת 65 בערך)
בוטסואנה |
|---|
|
מדינה |
בוטסואנה  |
|---|
|
השכלה |
|
|---|
|
תפקידים בולטים |
פעילת זכויות אדם, סופרת, שופטת בית משפט עליון, חברה בוועדות של האו"ם, שרה בממשלת בוטסואנה |
|---|
|
צאצאים |
Cheshe Dow |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- אבירה בלגיון הצרפתי (2010)
- מאה הנשים של אוקיי אפריקה (2017)
|
|---|
  |
יוניטי דאו נולדה ב-23 באפריל 1959.[1] יוניטי היא בת שבט טסוונה(אנ'), מרקע כפרי שנטה לערכים מסורתיים. יוניטי למדה משפטים באדינבורו ובארצה בוטוסואנה והייתה פעילה בתחומים רבים: פעילת זכויות אדם, סופרת, שופטת, פעילה בארגוני זכויות אדם של האו"ם, ושרה בממשלת בוטסואנה.
כפעילת זכויות אדם יוניטי זכתה במשפט שקבע כי אזרחות יכולה לעבור בירושה גם מאמהות לילדיהן וכי אין תוקף לחוק שקבע שהאזרחות עוברת בירושה רק מהאבות (זכרים) ולא מהאמהות. יוניטי גם זכתה במשפט בו טענה שבבוטוסואנה התארגנות קבוצת זכויות להט"בים היא חוקית, ולא, כפי שנחשבו בעבר, לבלתי חוקיות.
קורות חיים
דאו למדה משפטים באוניברסיטת בבוצואנה וסווזילנד(אנ') (LLB 1983), שכללו שנתיים באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד.[2] השכלתה המערבית גרמה בארצה לתערובת של כבוד וחשדנות.[3]
בשנת 1991 הקימה יוניטי דאו את בית הספר היסודי הפרטי Baobab בגאבורון והקימה את העמותה הראשונה בבוצואנה הספציפית למלחמה באיידס, "AIDS ACTION TRUST".[4]
בזכות פעילותה לביצור זכויות נשים דאו זכתה להערכה רבה גם כעורכת דין. לימים היא הפכה לשופטת בבית המשפט העליון הראשונה של בוטסואנה.[5] יוניטי הייתה אחת החברות המייסדות של ארגון הנשים אמנג בסאדי.[1]
דאו פרסמה חמישה ספרים העוסקים בסוגיות הנוגעות למאבק בין ערכים מערביים למסורתיים. הספרים עוסקים בסוגיות מגדריות ובעוני באומה שלה.[4] דאו כתבה פרק בספר Schicksal Africa (גורל אפריקה) מאת נשיא גרמניה לשעבר הורסט קוהלר. במאי 2010 פרסמה את ספרה, Saturday is for Funerals, המתאר את בעיית האיידס באפריקה .
בשנת 2005 מונתה דאו לחברה בצוות האו"ם לסיירה לאון שמטרתו הייתה בחינת היישום המקומי של זכויות האדם הבינלאומיות של נשים.
דאו הייתה פרופסור אורח למשפטים במספר בתי ספר למשפטים: באוניברסיטת קולומביה,[4] בוושינגטון, בלקסינגטון ובאוניברסיטת סינסינטי באוהיו.
נשיא קניה מינה את דאו לשופטת בבית המשפט הבינלאומי שפעל בקנייה ליישוב מחלוקות לגבי הטמעת חוקתה החדשה של קניה.
על פעילותה בתחום זכויות האדם העניק לה נשיא צרפת ניקולא סרקוזי לדאו את מדליית לגיון הכבוד הצרפתי.
בכינוס ארגון נשות העולם מוזכרת דאו כאחת מ - 150 נשים המניעות את העולם.[6]
משנת 2004 יוניטי דאו כיהנה במוסדות נציבות המשפטנים הבינלאומית. בשנת 2011 היא נבחרה כיו"ר הוועד המנהל.
בשנת 2012 מונתה דאו על ידי המועצה לזכויות האדם של האו"ם כאחד משלושה מומחים עצמאיים לאיסוף מידע לגבי השפעת ההתנחלויות בגדה המערבית על פלסטינים.[7]
ממרץ 2015 דאו כיהנה כשרה במספר משרדי ממשלה. מאז יוני 2018 היא מכהנת כשרת לשיתופי פעולה בינלאומיים.
תוארי כבוד
ספרים שפרסמה
- Far and Beyon', Longman Botswana, 2000, Spinifex, 2001
- The Screaming of the Innocent, Spinifex 2002, Double Storey, 2003
- Juggling Truths, Spinifex, 2003
- The Heavens May Fall, Double Storey, 2006
- Saturday is for Funerals, Harvard Press, 2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
