יוליוס אקסטר (בגרמנית: Julius Exter; 20 בספטמבר 1863 – 16 באוקטובר 1939) היה צייר ופסל גרמני.[1]
ביוגרפיה
יוליוס אקסטר הגיע ממשפחה נרחבת של סוחרים שבסיסה בלודוויגסהאפן, נוישטט ובאד דורקהיים. הוא היה בנו של איש העסקים קרל אוגוסט אקסטר ובן דודו של האדריכל אוגוסט אקסטר.
תחילה למד בגימנסיה הגדולה במנהיים. ב־26 באפריל 1881 תועד כניסתו לכיתת העתיקות באקדמיה לאמנות במינכן,[2] שם לימים התאמן כצייר. עד מהרה התיידד עם פרנץ פון שטוק, שהיה בן אותו גיל ועבר מבית הספר לאומנויות ומלאכה לאקדמיה באותה שנה, שהתאפיין בעיקר באהבתם לציור באוויר הפתוח.
בשנת 1898 נישא יוליוס אקסטר לציירת והפסנתרנית יודית אנה קולר (1868–1952), בתו של המו"ל קרל כריסטיאן קוהלר שבסיסו בדרמשטאדט. הנישואים, מהם נולדו הילדים יהודית (1900–1975; ציירת ופסל) וקרל (1902–1982; צייר ומעצב תפאורה), התגרשו בשנת 1917.
בית החווה שנרכש על ידי יוליוס אקסטר באוברסי-פלדוויס בשנת 1902 הפך למעון האמן ולמיקום בית הספר שלו לציור, שנודע ברחבי אירופה. הוא עצמו עבר לבסוף ממינכן לפלדוויס בשנת 1917. ב -1902 הוא מונה לפרופסור משנה וחבר כבוד באקדמיה לאמנויות.
יוליוס אקסטר נפטר ב־16 באוקטובר 1939 בביתו. בשנת 1972 הבת יודית הורישה את אחוזת אביה ואת הבית בפלדוויס למדינת בוואריה בתמורה לקצבה. הבית של אקסטר פתוח לקהל הרחב כמוזיאון וגלריה; יצירות רבות של אקסטר ממוקמות בטירה העתיקה בהרנכימיזה.
יצירה
אקסטר השתייך לזצסיון במינכן, אותו ייסד בשנת 1892. בתקופה זו נוצרו בעיקר ציורים מונומנטליים עם נושאים דתיים וסימבוליסטיים, כולל אם וילד (1893), הטריפטיכון אדם וחוה: לידה - פיתוי - גן עדן אבוד (1894) וכן דיוקנאות רבים.
בסביבות 1900 היה אקסטר חלוץ הציור המודרני במינכן.[3] תמונותיו של הצייר האוונגרדי מצאו שוק מכירות בכל רחבי גרמניה ובמיוחד בשווייץ. אקסטר התפתח מההיסטוריציזם לצבעוניות התוססת של האקספרסיוניזם. בחורף 1908 הוא היה בקשר הדוק עם פרנץ מארק.
מוקד עבודתו האמנותית היה קומפוזיציות פיגורטיביות, דיוקנאות, נופים ועירום. עבודתו המאוחרת האקספרסיבית היא אחד משיאי הציור בדרום גרמניה בראשית המודרניזם.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ewald Bender: Exter, Julius. In: Ulrich Thieme (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 11: Erman–Fiorenzo. E. A. Seemann, Leipzig 1915, S. 124
- ^ Eintrag Matrikelbuch 1884–1920, Kunstakademie München
- ^ Elmar D. Schmid: Julius Exter. Aufbruch in die Moderne. Klinkhardt & Biermann, München 2000,
