יוהאן ליידונר
Johan Laidoner |
| יוהאן ליידונר |
|
לידה |
12 בפברואר 1884
רוסיה ורדיה, האימפריה הרוסית |
|---|
|
פטירה |
13 במרץ 1953 (בגיל 69)
ברית המועצות ולדימיר, ברית המועצות |
|---|
|
מדינה |
האימפריה הרוסית, אסטוניה  |
|---|
|
השכלה |
|
|---|
|
בן או בת זוג |
Maria Laidoner |
|---|
|
השתייכות |
![]() צבא האימפריה הרוסית
 צבא אסטוניה |
|---|
|
תקופת הפעילות |
1901–1940 (כ־39 שנים) |
|---|
|
דרגה |
 קינדרל |
|---|
|
תפקידים בשירות |
|---|
|
מפקד צבא אסטוניה |
|
פעולות ומבצעים |
|---|
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העצמאות האסטונית |
|
עיטורים |
|---|
- עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (4 בפברואר 1938)
- מסדר לאקפלסיס (13 בדצמבר 1923)
- מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה (1932)
- Order of the White Star, Special Sash (1936)
- הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה
- מסדר החרב
- צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי
- מסדר הצלב האדום האסטוני
- מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
- מסדר ויטאוטאס הגדול
- צלב החירות
- מפקד בלגיון הכבוד
- מסדר הוורד הלבן של פינלנד
- מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות
- מסדר אנה הקדושה דרגה שנייה עם חרבות
- מסדר ולדימיר הקדוש דרגה רביעית עם חרבות וקשת
- מסדר סנטה אנה, דרגה 4
- אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
- מסדר סנטה אנה, דרגה 2
- קצין בלגיון הכבוד
- מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
- מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3
- עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
- חרב הזהב של גבורה
- עיטור המשחקים האולימפיים
|
  |
יוהאן ליידונר (באסטונית: Johan Laidoner; 12 בפברואר 1884 – 13 במרץ 1953) היה גנרל ופוליטיקאי אסטוני. ליידונר לחם בצבא האימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה נעשה למפקד הראשון של צבא אסטוניה. ב-1920 הוא פרש מהצבא והפך לחבר בריגיקוגו - הפרלמנט האסטוני. ב-1924 הוא מונה שוב למפקד הצבא האסטוני במטרה לדכא ניסיון הפיכה קומוניסטי. הוא פרש מהצבא בשנית מיד לאחר מכן. ב-1934 הוא מונה בפעם השלישית למפקד הצבא האסטוני. בפעם הזו, הוא הכריז על משטר צבאי, והוביל את אסטוניה לתקופה שנודעה בתור "עידן השתיקה". בעקבות כיבוש אסטוניה בידי הסובייטים ב-1940, הוא נשלח למאסר ברוסיה ומת בכלא.
ביוגרפיה
צבא האימפריה הרוסית
ליידונר נולד ב-12 בפברואר 1884, למשפחת חוואים ענייה באסטוניה שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. הוא למד בבית ספר יסודי בעיירת הולדתו וב-1901 התגייס לצבא האימפריה הרוסית. ב-1908 הוא הועלה לדרגת לייטננט. ב-1911 הוא נישא לבת אצולה פולנייה. ב-1912 הוא הועלה לדרגת קפטן ומונה למפקד פלוגה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב ליידונר במטה הקורפוס הקווקזי ה-3. במרץ 1915 הוא הוצב בדיוויזיית הרגלים ה-21. באוקטובר של אותה שנה הוא הועבר לשמש כמפקד מחלקת המודיעין של החזית המערבית. ב-15 באוגוסט 1916 הוא הועלה לדרגת פודפולקובניק. במרץ 1917 הוא מונה לראש מטה דיוויזיית הגרנדירים הקווקזית ה-1. באוקטובר של אותה שנה, הוא הועבר למלא את אותו תפקיד בדיוויזיית הרגלים ה-62.
בינואר 1918 החליט הצבא הרוסי להקים דיוויזיה שתורכב אך ורק מחיילים אסטונים. ליידונר מונה למפקד הדיוויזיה. עם זאת, באמצע פברואר, התמוטט כליל הצבא הרוסי אל מול מתקפת הקיסרות הגרמנית. ב-19 בפברואר עזב ליידונר את הצבא הרוסי ועבר לגור בפטרוגראד. חמישה ימים לאחר מכן הכריזה אסטוניה על עצמאותה מהשלטון הרוסי. יום למחרת נכנסו הגרמנים למדינה וכבשו אותה.
מלחמת העצמאות האסטונית
הגרמנים תכננו להקים באסטוניה מדינה עצמאית לכאורה, שבפועל תהיה ממשלת בובות של גרמניה. הממשלה הזמנית של אסטוניה החלה לעמול על הכנת התשתיות להקמתה של מדינה אסטונית בחסות הגרמנים. צבא אסטוני חדש הוקם בחיפזון, וב-4 באפריל 1918 ליידונר התגייס אליו בדרגת קולונל, למרות זאת, הוא נותר בפטרוגראד. ב-11 בנובמבר של אותה שנה נכנעה גרמניה בפני בעלות הברית, ואסטוניה איבדה את המגינה שלה. ב-28 בנובמבר פלש הצבא האדום לאסטוניה בניסיון להחזיר את הארץ אל השליטה הרוסית. יומיים לאחר מכן עזב ליידונר את פטרוגראד והגיע לטאלין ב-8 בדצמבר. ממשלת אסטוניה מינתה אותו למפקד הראשון של צבא אסטוניה.
הצבא האסטוני סבל מנחיתות מספרית לעומת הסובייטים. כמו כן הוא עוד טרם הספיק להתארגן, ומרבית החיילים היו חסרי ניסיון. ליידונר הצליח לארגן במהירות את המגויסים האסטונים לצבא מסודר וממושמע עם היררכיה פיקודית ברורה. הוא שלח אל שדה הקרב בעיקר יחידות קטנות שהשתלטו על מסילות ברזל וצמתים אסטרטגיים, וכך מנעו מהסובייטים להתקדם אל פנים הארץ. לעזרת האסטונים הגיעו המוני מתנדבים מפינלנד, שוודיה, דנמרק ואף מבריטניה. עד מהרה נעצרה כליל ההתקדמות הסובייטית, ובינואר 1919 פתח ליידונר במתקפת נגד ושחרר את כל שטחי אסטוניה במהירות. האסטונים אף חצו את הגבול, פלשו לליטא ולטביה וחברו אל הצבא הלבן. ב-2 בפברואר 1920 נחתם חוזה טארטו, אשר במסגרתו הכירה ברית המועצות באסטוניה, והמלחמה תמה. ב-26 במרץ של אותה שנה הוא עזב את הצבא בדרגת לוטננט גנרל.
המשך קריירה צבאית ופוליטית
לאחר שעזב את הצבא, נבחר ליידונר לריגיקוגו - הפרלמנט האסטוני, כמועמד עצמאי. הוא המשיך לכהן בתפקיד עד 1929. בין היתר הוא שימש כיו"ר ועדת החוץ של הריגיקוגו, וכחבר המשלחת האסטונית לחבר הלאומים.
ב-1 בדצמבר 1924 ניסו קומוניסטים אסטונים, בתמיכת ברית המועצות, לבצע ניסיון הפיכה באסטוניה. הממשלה כינסה דיון חרום אשר במהלכו הוחלט להחיל ממשל צבאי במדינה. ליידונר מונה מחדש למפקד הצבא האסטוני. הוא הצליח לדכא את ניסיון ההפיכה תוך חמש שעות, אולם המשטר הצבאי נותר על כנו במשך מספר שבועות נוספים עד שניצודו אחרוני המורדים. ב-8 בינואר 1925 בוטל הממשל הצבאי, וליידונר פרש מהצבא פעם נוספת.
ב-12 במרץ 1934, לנוכח התחזקותה של תנועת הימין הקיצוני "ואפס", הכריז נשיא אסטוניה קונסטנטין פטס על כינון משטר צבאי. הוא מינה את ליידונר בפעם השלישית למפקד הצבא, והעניק לו סמכויות נרחבות שכללו אפשרות לפרק מפלגות ולצמצם את חופש הביטוי. ליידונר ופטס הפכו לשליטים בפועל של אסטוניה, והנהיגו בה משטר אוטוריטרי שבהיסטוריה האסטונית נודע בשם "עידן השתיקה". הם שכתבו את החוקה האסטונית, והגדילו מאוד את הצבא האסטוני באמצעות גיוס חובה ורכישה של נשק מודרני חדשני. ב-24 בפברואר 1939 הועלה ליידונר לדרגת גנרל.
הכיבוש הסובייטי
ב-17 ביוני 1940 פלשה ברית המועצות לאסטוניה וכבשה אותה במהירות. ליידונר הוגלה לפנזה שברוסיה. הוא התגורר שם עם משפחתו במשך כשנה, אולם בעקבות פרוץ מבצע ברברוסה, הוא נכלא במעצר בית ובהמשך הועבר בין בתי כלא שונים של הנ.ק.ו.ד. רק ב-16 באפריל 1952 ניתן לו גזר דין רשמי - 25 שנות מאסר. הוא נכלא בכלא המרכזי של ולדימיר, שם מת ב-13 במרץ 1953. הוא נקבר בבית הקברות של הכלא, אולם שרידיו לא נמצאו מעולם. אשתו שוחררה ב-1954 וחזרה לאסטוניה. היא נפטרה ב-1978.
קישורים חיצוניים
