יוג'ין פאמה

לידה	14 בפברואר 1939 (בן 85) בוסטון, ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר לעסקים בות' אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת טאפטס Malden Catholic High School
מנחה לדוקטורט	בנואה מנדלברוט, מרטון מילר, Harry V. Roberts
מוסדות	אוניברסיטת שיקגו
תלמידי דוקטורט	Cliff Asness, Ross Leslie Watts, Tyler Graham Shumway, גרשון מנדלקר
פרסים והוקרה	פרס אירווינג קריסטול (2014) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים פרס נובל לכלכלה (2013) Morgan Stanley-American Finance Association Award for Excellence in Finance (2008) פרס דויטשה בנק לכלכלה פיננסית (2005) Clarivate Citation Laureates (2002) פרס סמית' ברידן (1992) עמית החברה האקונומטרית (1973)
צאצאים	Elizabeth Fama
תרומות עיקריות
תורת המימון

יוג'ין פאמה (באנגלית: Eugene Fama; נולד ב-14 בפברואר 1939) הוא כלכלן אמריקאי ופרופסור למימון באוניברסיטת שיקגו. פאמה נחשב לאבי תורת המימון המודרנית, בזכות מחקריו פורצי הדרך בתחום התאוריה המודרנית של תיקי השקעות והערכות שווי נכסים. הוא אחד הכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בתחומו,^[1] כתב מעל 100 מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת מקצועיים, ושני ספרים. בשנת 2013 זכה בפרס נובל לכלכלה יחד עם רוברט שילר ולארס פטר האנסן.

פאמה נולד בבוסטון שבמדינת מסצ'וסטס להורים ממוצא איטלקי. ב-1956 החל בלימודי תואר ראשון בשפות רומאניות באוניברסיטת טאפטס המקומית, לאחר שנתיים החל להתמקד בלימודי כלכלה. הוא המשיך ללימודי MBA ודוקטורט בכלכלה ומימון באוניברסיטת שיקגו, בה עשה את כל הקריירה האקדמית שלו מלבד שנתיים שלימד בבלגיה. עבודת התזה שלו לדוקטורט, שנעשתה תחת הדרכתו של מרטון מילר, עסקה בחיזוי מחירי מניות, פאמה מצא כי המחירים מתנהגים באופן הבלתי ניתן לחיזוי מנתוני מחירי העבר, כלומר ב"הילוך מקרי" (רנדומלי). העבודה התפרסמה ב-1965 בכתבי עת למימון תחת הכותרת Random Walks In Stock Market Prices. פאמה טבע את המונחים שוק יעיל (efficient markets), ויעילות שוק (market efficiency) שהפכו למושגים מקובלים בשיח הענפי.

במהלך עבודתו בשיקגו נבנה לראשונה מאגר מסודר ואמין של היסטוריית מחירי ניירות ערך (CRSP), מה שאפשר לחוקרים ביצוע בדיקות אמפיריות לתאוריות המימוניות. ב-1969 פרסם פאמה עם עמיתיו מייקל ג'נסן, לורנס פישר וריצ'רד רול את המחקר האמפירי שביצעו ובו בחנו את תגובת מחירי ניירות ערך למידע חדש שהתפרסם. המחקר כלל מתודולוגיה חדשה לניתוח התגובות, והראה כיצד מגיבים המשקיעים במהירות ומחירי ניירות הערך משקפים כמעט מיידית את הגלום במידע החדש.^[2]

ב-1970 פרסם בכתב העת למימון את מאמרו פורץ הדרך Efficient Capital Markets: A Review of Theory and Empirical Work. פאמה סקר במאמר זה את המחקרים והנתונים שנאספו ממדינות שונות בעולם לגבי יעילות שוקי המניות ברמות שונות, לצורך כך פאמה הגדיר שלוש רמות של יעילות בשווקים: הרמה החלשה בה מחיר המניה משקף ידע של המשקיעים לגבי מחירים והיקפי המסחר במניה בעבר, הרמה החצי חזקה בה המחיר משקף את כל המידע הפומבי הקיים, והרמה החזקה בה המחיר משקף הן את המידע הגלוי והן מידע פנים.^[3]

שורת מאמרים אלו הניחו את הבסיס התאורטי והעובדתי למה שמכונה תאוריית השוק היעיל, שהתבססה על תאוריית הציפיות הרציונליות והגעה לשיווי משקל כלכלי. עם השנים הפכה התאוריה לנקודת המוצא של חוקרי המימון, כשעל מסקנותיה נעשו מחקרים רבים במטרה לבחון את נכונותה בתנאים שונים.

באמצע שנות ה-80 החל פאמה לשתף פעולה עם עמיתו מאוניברסיטת שיקגו קנת פרנץ' בסדרת מחקרים הנוגעים להערכת שווי נכסים. בין השאר השניים הטילו ספק בנכונותו של המודל המקובל להערכת שווי המניות ה-CAPM. ב-1992 פרסמו פאמה ופרנץ' את מחקרם על סיכון ותשואה בו בחנו את ביצועיהן של אלפי מניות משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90. הם הראו כי הבטא שעל פי מודל ה-CAPM קובעת את התשואה הנדרשת למחיר המניה, בכך שמגדירה את רגישות המניה לכלל השוק, אינה מהווה מכשיר מספק וכי קיימים גורמים משפיעים נוספים.

מאז 1963 משמש פאמה כחבר סגל באוניברסיטת שיקגו, כשב-1968 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1989 נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, הוא עמית בחברה האקונומטרית, נבחר לחבר הראשון באיגוד האמריקאי למימון וחבר כבוד באקדמיה הצרפתית למוסר ומדע המדינה.

בשנת 1993 הוא פרסם מאמר על השקעות מונחות פקטורים.

הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.

מדיה וקבצים בנושא יוג'ין פאמה בוויקישיתוף

• יוג'ין פאמה, באתר פרס נובל (באנגלית)
• יוג'ין פאמה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• יוג'ין פאמה, באתר SSRN
• דף הבית של יוג'ין פאמה באתר בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו
• פול קרוגמן, שבויים בקונספציה: כך נכשלו הפרופסרים לכלכלה ומינהל עסקים בחיזוי המשבר ותוצאותיו, באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2009
• my-life-in-finance אוטוביוגרפיה מקצועית של פאמה
• An Experienced View on Markets and Investing
• יוג'ין פאמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)