הוא עבד תקופה מסוימת כמזכירו של מושל מחוז, ובהמשך החל להתפרנס מהוראה וכתיבה.[1]
הוא תואר כשחצן, נראה כי התרעם על כל ניסיון ליריבות, ותקף באלימות את חבריו המדקדקים.[2] תוצרתו הספרותית היא עצומה, אולם כוללת אי-דיוקים רבים, בעיקר מפני שציטט מזיכרונו, וזאת בשל מחסור בספרים, שלדבריו נאלץ להסתדר בלעדיהם עקב עוניו.[1] עם זאת, הוא היה מלומד, ותרם תרומה גדולה להמשך לימוד הספרות היוונית העתיקה.[2]
כתביו
לחשוב ביותר מבין חיבוריו הרבים נחשב "ספר ההיסטוריות", המכונה בדרך כלל "כיליאדס" (Chiliades, "אלפים") על שום החלוקה השרירותית שנעשתה על ידי העורך הראשון שלו (N. Gerbel, 1546) לספרים שכל אחד מהם מכיל 1000 שורות (הוא למעשה מורכב מ-12,674 שורות של שירה פוליטית (אנ')). זהו אוסף של קבצים ספרותיים, היסטוריים, תאולוגיים ועתיקים, שערכו העיקרי הוא בכך שהוא, במידה מסוימת, מפצה על אובדן החיבורים שהיו נגישים אז לצצס.[2] החיבור כולל ציטוטים של למעלה מ-400 סופרים.[1] לאחר מכן המחבר הוציא מהדורה מתוקנת עם הערות שוליים בפרוזה ובשירה.[2]
אוסף של 107 מכתבים המופנים בחלקם לאישים פיקטיביים, ובחלקם לגברים ולנשים הגדולים של זמנו, מכיל כמות ניכרת של פרטים ביוגרפיים.[2]
צצס הוסיף לאיליאדה של הומרוס חיבור, "איליאקה", שמתחיל בלידתו של פאריס וממשיך בסיפור עד לשובם של האכאים הביתה ממלחמת טרויה.[2] האיליאקה מחולקת לשלושה חלקים:[2] ב"אנטהומריקה", צצס מפרט את האירועים שהתרחשו לפני האיליאדה של הומרוס. אחרי חיבור זה נכתבה ה"הומריקה", שכיסתה את אירועי האיליאדה, ולאחר מכן ה"פוסטהומריקה", המדווחת על האירועים שהתרחשו בין האיליאדה לאודיסיאה.
"האלגוריות ההומריות", בשירה "פוליטית", הוקדשו בתחילה לקיסרית ילידת גרמניה אירנה (אנ') ואחר כך לקונסטנטינוס קוטרצס,[2] הם שני שירים דידקטיים, הראשון מבוסס על האיליאדה והשני על האודיסיאה, בה נפרשים הומרוס והתאולוגיה ההומרית ולאחר מכן הם מוסברים באמצעות שלושה סוגים של אלגוריה: אוהמריסטית (אנ') (πρακτική), אנגוגית (ψυχική) ופיזיקלית (στοιχειακή).
צצס גם כתב פירושים על מספר סופרים יוונים, שהחשוב בהם הוא זה המבאר את השיר המעורפל "קסנדרה" או "אלכסנדרה" של המשורר ההלניסטי ליקופרון (אנ'), שבדרך כלל נקרא "על ליקופרון". ניתן לציין גם שיר במשקל יאמבי, על מותו של הקיסר מנואל הראשון קומננוס, הבולט בכך שכל שורה שבו מתחילה במילה האחרונה של השורה שקדמה לה.[2]
בין פרשנויותיו המלומדות, שזורות תמונות מחיי היום יום בקונסטנטינופול.[1]
