יהדות צפון קפריסין

מיקומה של צפון קפריסין (ירוק כהה) באירופה

 ההיסטוריה של היהודים בצפון קפריסין קשורה להיסטוריה של היהודים בקפריסין, להיסטוריה של היהודים בטורקיה ולהיסטוריה של היהודים ביוון .

הקהילה היהודית בצפון קפריסין קטנה מאוד, ומונה כיום כמה מאות יהודים.[דרוש מקור] ההיסטוריה שלה קשורה קשר הדוק לזו של יהדות האי כולו, כמו גם לזו של יהודי טורקיה ויוון.

העדויות הראשונות לנוכחות יהודית בקפריסין מתוארכות לתקופה הפרסית, אז גלו יהודים רבים לאי. לאורך ההיסטוריה, חוותה הקהילה תקופות פריחה לצד תקופות קשות, אך הצליחה לשמור על קיומה הייחודי.

בשנת 1974, חולקה קפריסין לשתי מדינות נפרדות: צפון קפריסין הטורקית ודרום קפריסין היוונית. רוב יהודי קפריסין עברו לדרום, שם קיים קהילה יהודית משגשגת יותר. כיום, נותרו בצפון קפריסין יהודים בודדים, המתגוררים בעיקר בעיר הבירה, צפון ניקוסיה.[1]והרב חיים הלל אזימאוו משמש כיום כשליח חב"ד והרב הראשי של הקהילה.

צפון קפריסין אינה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית כמדינה עצמאית, ועל כן יחסים רשמיים בין ישראל לבין צפון קפריסין אינם קיימים.

עם זאת, קיימים קשרים תרבותיים וחברתיים בין יהודי צפון קפריסין ליהודי ישראל. קהילות אלו נפגשות באירועים מיוחדים, משתפות פעולה בפרויקטים שונים, ושומרות על קשר הדוק.

רקע של צפון קפריסין

צפון קפריסין, הנקראת באופן רשמי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, היא מדינה דה-פקטו הכוללת את החלק הצפון-מזרחי של האי קפריסין. המדינה מוכרת רק על ידי טורקיה, ושאר הקהילה הבינלאומית רואה בה חלק מהרפובליקה של קפריסין. צפון קפריסין משתרעת מקצה חצי האי קרפס בצפון מזרח ועד מפרץ מורפו, קייפ קורמקיטיס והנקודה המערבית ביותר שלו, מובלעת קוקינה במערב. הנקודה הדרומית ביותר היא הכפר Louroujina. אזור חיץ בשליטת האו"ם משתרע בין צפון קפריסין לשאר האי ומחלק את ניקוסיה, העיר הגדולה ביותר של האי ובירת שני הצדדים.

בשנת 1974, כחלק מניסיון לספח את האי ליוון, התרחשה הפיכה שהביאה לפלישה טורקית לקפריסין. בעקבות זאת, התפנתה אוכלוסייה רבה של קפריסאים יוונים מהצפון, וברחו קפריסאים טורקים מדרום, מה שהוביל לחלוקת האי ולהכרזת עצמאות חד-צדדית של הצפון ב-1983. בשל חוסר ההכרה הבינלאומית, צפון קפריסין תלויה מאוד בטורקיה לתמיכה כלכלית, מדינית וצבאית. ניסיונות להגיע לפתרון הסכסוך בקפריסין לא צלחו. הצבא הטורקי מחזיק בכוח גדול בצפון קפריסין, כשנוכחותו נתמכת ומאושרת על ידי ממשלת TRNC. אולם, הרפובליקה של קפריסין, האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית רואים בו כוח כיבוש, ונוכחותו הוקעה במספר החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם.[2][3][4]

צפון קפריסין היא רפובליקה חצי נשיאותית ודמוקרטית עם מורשת תרבותית המשלבת השפעות שונות. הכלכלה המקומית נשלטת על ידי מגזר השירותים, וראתה צמיחה משמעותית בשנות ה-2000 וה-2010, כשבתוצר הלאומי לנפש יותר מפי שלושה בשנות ה-2000. עם זאת, היא נעצרת על ידי אמברגו בינלאומי עקב הסגירה הרשמית של הנמלים בצפון קפריסין על ידי הרפובליקה של קפריסין. השפה הרשמית היא טורקית, עם דיאלקט מקומי מובהק. הרוב המכריע של האוכלוסייה מורכב ממוסלמים סונים, והגישה הדתית היא לרוב מתונה וחילונית.[5] צפון קפריסין היא משקיפה בארגונים OIC ו-ECO, ויש לה מעמד של משקיף ב-PACE תחת התואר "קהילה קפריסאית טורקית".

חיבור ליהודי קפריסין

ההיסטוריה של היהודים בקפריסין מתחילה לפחות במאה ה-2 לפני הספירה, כאשר יש עדות לקהילה ניכרת של יהודים באי. [6] ליהודים היו קשרים הדוקים עם קבוצות דתיות אחרות ששהו באי והרומאים ראו זאת בעין יפה. במהלך המלחמה על העיר תלמי בין אלכסנדר ינאוס לתלמי התשיעי לתירוס, מלך קפריסין, נהרגו יהודים רבים. במהלך המלחמה האזרחים היהודים נותרו מחויבים בנאמנותם למלך לתירוס.

חיבור ליהודי טורקיה

ההיסטוריה של היהודים בטורקיה מכסה את 2,400 השנים שבהן חיו יהודים במה שהיא כיום טורקיה. יש קהילות יהודיות באנטוליה לפחות מאז המאה החמישית לפני הספירה ויהודים ספרדים ופורטוגזים רבים שגורשו מספרד על ידי צו אלהמברה התקבלו בברכה לתוך האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-15, כולל אזורים שכיום נחשבים כחלק מטורקיה. כיום, רובם המכריע של יהודי טורקיה חיים בישראל, בעוד טורקיה של ימינו ממשיכה לארח אוכלוסייה יהודית צנועה.

חיבור ליהודי יוון

הקהילה היהודית ביוון מתגאה בהיסטוריה עשירה ומגוונת, שורשיה נעוצים עוד במאה הרביעית לפני הספירה. לאורך אלפי שנים, יהודים תרמו רבות לתרבות, לחברה ולכלכלה של יוון.

הרומניוטים: יהודים יוונים עתיקים

הקבוצה היהודית העתיקה והייחודית ביותר ביוון היא קהילת הרומניוטים, הידועים גם בשם "יהודים יוונים". מקורם של הרומניוטים ככל הנראה מיהודים שהגיעו ליוון בתקופה ההלניסטית, תחת שלטון אלכסנדר הגדול. לאורך ההיסטוריה, ספגו הרומניוטים השפעות ותרבויות רבות, תוך שמירה על זהותם היהודית הייחודית.

בנוסף לרומניוטים, התיישבו ביוון קהילות יהודיות נוספות לאורך ההיסטוריה. ביניהן ניתן למצוא קהילות של יהודים ספרדים שגורשו מספרד במאה ה-15, יהודים איטלקים ואשכנזים. קהילות אלו התאחדו עם הזמן והביאו ליצירת פסיפס תרבותי יהודי עשיר ומגוון ביוון.

הקהילה היהודית הנוכחית

בית כנסת ובית חב"ד הוקם בקירניה בשנת 2005 עם הגעתו של הרב חיים הלל אזימאוו, שליח חב"ד וחבר ברית הרבנים במדינות האסלאם המשמש כרב הראשי של הקהילה.[דרוש מקור] בית הכנסת משרת את היהודים המקומיים של צפון קפריסין וכן תיירים.

הערות שוליים

  1. ^ "Religion in Northern Cyprus", Wikipedia (באנגלית), 2023-09-13, נבדק ב-2023-12-20
  2. ^ Central Intelligence Agency (8 באוקטובר 2013). "Northern Cyprus". The CIA World Factbook 2014. Skyhorse Publishing. p. 691. ISBN 978-1-62873-451-5. The Turkish Cypriots are heavily dependent on transfers from the Turkish Government. Ankara directly finances about one-third of the Turkish Cypriot "administration's" budget. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Gideon Boas (1 ינואר 2012). Public International Law: Contemporary Principles and Perspectives. Edward Elgar Publishing. p. 177. ISBN 978-0-85793-956-2. ארכיון מ-5 ספטמבר 2015. נבדק ב-20 יוני 2015. For example, the Turkish Republic of Northern Cyprus, located in the northern portion of the island of Cyprus, came about through ... from only one state — Turkey, upon which it is entirely dependent for economic, political and military support.
  4. ^ Yael Navaro-Yashin (12 מרץ 2012). The Make-Believe Space: Affective Geography in a Postwar Polity. Duke University Press. p. 8. ISBN 0-8223-5204-4. ארכיון מ-5 ספטמבר 2015. נבדק ב-20 יוני 2015. Economic embargoes have been imposed on the TRNC, making northern Cyprus almost completely dependent on Turkey.
  5. ^ Langfield, Michele; Logan, William; Craith, Mairead Nic, eds. (2010). Cultural Diversity, Heritage and Human Rights: Intersections in Theory and Practice. New York: Routledge. p. 231. ISBN 978-1-135-19070-5. The tradition for Turkish Cypriots is one of secularism, not of mosque attendance.
  6. ^ E. Mary Smallwood, The Jews Under Roman Rule: From Pompey to Diocletian: a Study in Political Relations, BRILL, 2001