יוהנס סיקסטוס חרהארדוס (יאן) ורקאדה (בהולנדית: Johannes Sixtus Gerhardus (Jan) Verkade; 18 בספטמבר 1868 – 19 ביולי 1946) היה צייר פוסט-אימפרסיוניסטי הולנדי וסימבולי נוצרי. מסעו האמנותי והרוחני הוביל אותו להמיר את דתו לקתוליות ולהפוך לנזיר בנדיקטי, תוך שהוא מקבל את השם הדתי ויליברורד.[1]
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
יאן ורקאדה נולד כאחד מתאומים בזנדאם, בנו של אריקוס פרקאדה, מייסד קונדיטוריה ידועה בעירו. אביו השתייך לקבוצה דתית שהתייחסה לקתוליות בעוינות. בשנת 1877 עברה המשפחה לאמסטרדם, והתאומים נשלחו לפנימייה דתית באויסטרוויק שם הם נחשבו לאיטיים. משנת 1883 למדו בבית הספר המסחרי באמסטרדם. במהלך הילדות הם תמיד היו חברים קרובים.
ביקור משפחתי בקתדרלת קלן ובטרייר, עורר את התשוקה האמנותית של ורקאדה לאמנות פשוטה וקלאסית. יאן ניצל כל הזדמנות ללמוד לצייר בגלריות של הרייקסמוזיאום, ולעיתים קרובות ויתר על בית הספר כדי לשרטט בגנים הזואולוגיים. הוא התנגד לציפיות שיצטרף לעסק המשפחתי, ואביו כיבד את החלטתו של יאן ללמוד באקדמיה הלאומית לאמנויות באמסטרדם. אחיו התאום נשלח לאנגליה להכשרה עסקית, ולאחר מכן הם ניהלו חיים נפרדים.
הוא למד שנתיים וחצי באוניברסיטה 1887–1889. הוא חיפש קול אמנותי לרגשותיו הדתיים המתעוררים בעידן המפאר את הטכנולוגיה ואת חיי העיר, הוא חיזר אחרי הבדידות הכפרית. הוא התגורר בהאטם במשך שנתיים, שם, מאוכזב מהספרות של אותם ימים, החל לחפש תשובות בספרו של טולסטוי "וידוי" וגם ביצירותיו של שארל בודלר.[2]
פריז
ורקאדה עבר לפריז בפברואר 1891, שם הכיר את פול גוגן. שהותו בפריז הייתה קצרה אך מאוד אינטנסיבית. המרד הסימבוליסטי נגד הנטורליזם והריאליזם פעל באותה תקופה ובבית הקפה וולטייר הוא פגש את הסימבוליסטים הספרותיים.
יאן התחבר עם פול סריזייה, תלמידו של גוגן, וצייר איתו בסטודיו. הוא הפיק קבוצה ציורים של טבע דומם המבוססים על העקרונות של גוגן אותם אימץ. הוא הסביר לוורקאדה כי הבנה אסתטית חייבת לחדור את ייצוג הטבע, כי יצירה אמנותית חייבת להיות גם לידה חומרית וגם רוחנית. ורקאדה ראה בכך תובנה לבריאה האלוהית. הוא התקרב לתנועת הנאבי ('הנביאים'), במיוחד אלה שנפגשו בסטודיו של פול רנסו, כולל מוריס דניס, אדוארד וילאר ופייר בונאר.
רנסו וסריזי עקבו אחר התיאוסופיה המזרחית, ופרקאדה נחשף למיסטיקה המתחדשת, התעניינות בקבלה שקלטו הסימבוליסטים. הוא שאב מזה הרבה, אך דבק באמונות הנוצריות. מאוחר יותר הודה[3] כי התנועה הסימבוליסטית ירשה עיסוקים חברתיים שחדרו בריק שנוצר בין אובדן האמונה הנוצרית, לבין פשיטת הרגל הרוחנית של המדע החומרי.[4]
ההמרה לקתוליות
בזמן עזיבתו של גוגן לטהיטי, באפריל 1891, ורקאדה וסריזי עברו לבריטני, שם עבד פול גוגן בפונט-אוון בשנים הקודמות. בתגובה לנוף ולמנהגים הדתיים המוטבעים בתושבי המקום, ובעקבות תערוכותיו הרוחניות של סריזי, גברו רגשותיו הדתיים של פרקאדה. הוא הפך יותר מסוגר והשתתף בפעם הראשונה במיסה קתולית. לאחר זמן מה הוא נסע לאמסטרדם לארבעה חודשים.
ורקאדה הציג עם תנועת הנאבי בתערוכת 'העצמאיים' במארס 1892. התכנסויות תנועת הנאבי בסטודיו של רנסו נמשכו, אך עד מהרה ורקאדה חזר לבריטני, כשהוא מצויד בתנ"ך.
איטליה
לאחר מכן נסע ורקאדה לאיטליה, שהה בפירנצה וביקר בסיינה, פיזה ועוד. הוא נמשך עמוק לחיי המנזר הפרנציסקני בפיזולה ועל ידי האידיאל הפרנציסקני והוא ביקש לגור שם. הוא הופנה לרומא לקבל הסכמה, אבל הוקסם מהעיר. סריזי היה אז בפירנצה, והופתע מההמרה לקתוליות של חברו. במאי 1893 ביצע ורקאדה את חודשי השהייה שלו בפיזולה. הוא מצא רענון עמוק בחיי המנזר, שלווה בסדר שבעבודת הקודש ופשטות הלב והאמונה בקרב הנזירים. בעודו שם צייר שני ציורי קיר, כולל אחד של פרנציסקוס הקדוש, ושמע דיווחים טובים על נזירים אמנים של בוירון.[5]
במנזר בוירון
מתוך כוונה לבקר מחדש את משפחתו, נסע תחילה למנזר בוירון ונשאר זמן מה. המנזר היה כעת בשלב השני שלו, לאחר סגירתו בין 1875 ל-1887 והותאם למנהגי הבנדיקטים, פרקאדה מוקף על ידי המוזיקה הגרגוריאנית התרשם עמוקות מיצירות האמנות שם, שסטו מהאמנות המודרנית שלה נחשף בפריז.
לאחר שביקר בביתו, בילה זמן מה בקופנהגן (שם הוצגה תערוכה מעבודותיו), חזר לבוירון. בהחלטה שהוא מניח את הקריירה הפרטית שלו ובשנת 1894 התקבל למנזר. אז התחיל במימוש עבודתו בבית הספר לאמנות בוירון, בבאדן וירטנברג, בגרמניה.
הוא עבד גם ברחבי אירופה והייתה לו השפעה חשובה על המשך הפיתוח של האמנות הבנדיקטינית החדשה.
גלריה
-
דיוקן עצמי
-
זיכרון
-
נוף
-
נוף
-
דרך
-
פולדו
-
טבע דומם עם תפוח
-
אשת איכר
-
גשמני
-
סנט סבסטאן
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Francisco Mazzaferro, 'Jan Verkade, Cennino Cennini and the Quest for Spiritual Art in the Mid of World War 1'
- ^ Jörg Metzinger: Jan Verkade. In: Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL). Band 12, Bautz, Herzberg 1997, ISBN 3-88309-068-9, Sp. 1259–1261.
- ^ J. Jørgensen, J. K. Huysmans, Kultur und Katholizismus Vol. IX (Kirchheim'sche Buchhandlung, Mainz und München 1908), Chapter 5 pp. 45 ff.
- ^ Verkade, Die Unruhe zu Gott (1930), pp. 56-81, and at pp. 70-73.
- ^ Verkade, Die Unruhe zu Gott (1930), pp. 180-194.
