טרום סוכרת הוא תוצר של התסמונת המטבולית, ומצב זה מאופיין ברמות גבוהות של סוכר בדם - מעט מתחת לרמת הסוכר בדם הנדרשת לאבחון סוכרת. המצב של טרום סוכרת בדרך כלל לא גורם לתסמינים כלשהם, אף על פי כן אנשים עם טרום סוכרת בדרך כלל סובלים מהשמנת יתר (במיוחד באזור הבטן או הקרביים), דיסליפידמיה עם רמה גבוהה של טריגליצרידים ו/או רמות נמוכות של כולסטרול HDL (אנ'), ויתר לחץ דם.[1] לאנשים עם טרום סוכרת בדרך כלל יש גם סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. המצב של טרום סוכרת נחשב לשלב מוקדם יותר של סוכרת שכן סיבוכים בריאותיים המיוחסים לאנשים שחולים בסוכרת מסוג 2 מתרחשים לעיתים קרובות עוד לפני האבחנה של סוכרת.
ניתן לאבחן טרום סוכרת על ידי מדידה של המוגלובין מסוכרר בדם, רמת הגלוקוז בצום או בבדיקת העמסת סוכר. אנשים רבים עשויים לקבל איבחון של טרום סוכרת בבדיקות שגרתיות אצל הרופא. גישת הטיפול העיקרית למצב זה כוללת שינויים באורח החיים כגון שילוב של פעילות גופנית ושינויים תזונתיים. ניתן להשתמש בתרופות מסוימות כדי להפחית את הסיכונים הקשורים למצב טרום סוכרת. ישנו שיעור גבוה של אנשים שאובחנו במקור עם טרום סוכרת אשר אובחנו בהמשך עם סוכרת מסוג 2, אף על פי כן לא כל מי שמאובחן כסובל מטרום סוכרת מפתח בהמשך סוכרת מסוג 2.[2] המצב של טרום סוכרת עשוי בהחלט להיות מצב הפיך אם בוחרים לבצע שינויים באורח החיים.
ככל שמאבחנים את המצב של טרום סוכרת מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי שניתן יהיה להצליח לרפא לחלוטין מצב זה.
גורמי סיכון
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
