|
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
|
| אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
|
|
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
|
| אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
|
טמפל גרנדין (באנגלית: Temple Grandin) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי מסוגת דרמה ביוגרפית, משנת 2010, בבימויו של מיק ג'קסון ובכיכובה של קלייר דיינס בתפקיד טמפל גרנדין, אישה אוטיסטית שחידושיה חוללו מהפכה בפרקטיקות לטיפול הומניסטי בבעלי חיים בחוות בקר ובבתי מטבחיים. הוא מבוסס על הממואר של גרנדין "התעוררות וחשיבה בתמונות" .
הסרט נוצר בהשראת מפיקת הסרט אמילי גרסון סיינס, שניסיונה כאם לילד אוטיסט הניע אותה לשתף את סיפורה של טמפל גרנדין. היא השיגה את אישורה של גרנדין עוד בסוף שנות ה-90, אך התמודדה עם מהמורות רבות שנים עד שהפרויקט יצא לבסוף לפועל. לאחר מספר שינויים עלילתיים, בויים הסרט על ידי מיק ג'קסון, כאשר קלייר דיינס לוהקה לתפקיד גרנדין. דיינס שקעה לתוך לימוד התפקיד, למדה על עבודתה של גרנדין ובילתה איתה זמן כדי ללכוד את הדמות הייחודית שלה. ההפקה, שצולמה בטקסס ב-2008, שמה דגש על האותנטיות של הסרט, ולשם כך אף התייעצה עם גרנדין ברגעי מפתח.
הסרט, שיצא בהקרנת בכורה ברשת HBO ב-6 בפברואר 2010, זכה לשבחים רבים על אופן ההצגה הלבבי והאותנטי של הגיבורה. המבקרים שיבחו את יכולתו של הסרט להנגיש לצופה באופן בלתי אמצעי את האוטיזם של גרנדין ואת נקודת המבט הייחודית שלה על בעלי חיים ועל הפסיכולוגיה שלהם. ההופעה של קלייר דיינס זכתה להערכה מיוחדת על עומק הדמות והדיוק שלה, אגב הימנעות מסנטימנטליות יתר, תוך הצגת ההתפתחות של גרנדין. גם ההימנעות של הסרט מקלישאות; הבימוי המתחשב ומעורר החיבה, כמו גם הוויזואליה שלו, זכו כולם לשבחים רבים. טמפל גרנדין נחגג כביוגרפיה מעוררת השראה, מעוצבת בקפידה, שהציעה הצצה נדירה ומרגשת לחיים ולנפש יוצאי דופן. הוא זכה במספר פרסים, כולל חמישה פרסי אמי, פרסי גלובוס הזהב וכן פרס גילדת שחקני המסך לקלייר דיינס.
עלילה
טמפל גרנדין הוא ילדה עם לקויות תקשורת הנוטה להתמוטטויות ומאובחנת עם אוטיזם. הקונצנזוס הרפואי באותה תקופה - שנות ה-50 של המאה העשרים - היה שאוטיזם הוא סוג של סכיזופרניה, אשר מקורה בהיעדר חיבה אימהית. למרות ההמלצות להעביר אותה לאשפוז במוסד סגור, שוכרת אמה של טמפל מטפלים מקצועיים ופועלת על מנת לעזור לבתה לשפר את כישוריה בתחום האינטראקציה החברתית.
בהגיעה לגיל ההתבגרות, נוסעת טמפל לבית החווה של דודה ודודתה כדי לעבוד אצלם. היא מתבוננת בפרות המוכנסות לתוך מתקן עץ המקיף אותן ומפעיל עליהן לחץ קל, וזאת במטרה להרגיע אותן. כאשר היא עצמה חווה התקף חרדה, היא משתמשת במתקן כדי להרגיע את עצמה. בהשראת המורה שלה, ד"ר קרלוק, המעודד אותה לעסוק במדעים, היא מתקבלת למכללת פרנקלין פירס, שם היא מפתחת גרסה מוקדמת של מכונת לחיצה עבור עצמה, כדי להרגיע את עצמה בתקופות של לחץ. המכללה שלה מפרשת באופן מוטעה את השימוש במכונה כאקט מיני, ומאלצת אותה להסיר אותה. בתגובה מפתחת טמפל פרוטוקול מדעי לבדיקת תגובות הנבדקים למכונה, ומוכיחה שמדובר במכשיר טיפולי גרידא. טמפל מסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה ועומדת לפני המשך לימודים לתואר שני במדעי בעלי החיים.
טמפל מתמודדת עם סקסיזם בעודה מנסה להשתלב בעולם גידול הבקר, אך בסופו של דבר היא מעצבת מבנה טבילה חדשני לפרות, בעל מסלול מפותל, אשר מעודד את הבהמות לעבור דרכו באופן רצוני וללא התנגדות. בתחילה, המכשיר פועל כמתוכנן, וזוכה לסיקור חיובי בעיתונות המקומית, אך החוואים המקומיים מזלזלים בעיצוב המדוייק שלה ומשנים אותו, וכתוצאה מכך גורמים לטכיעתן של מספר פרות. טמפל מתוסכלת וכועסת על כך, ומבקרת אצל ד"ר קרלוק. היא יוצאת מהפגישה כשהיא מעודדת להמשיך במאמציה לשפר את התעשייה ולהקים בית מטבחיים משלה.
מספר ימים לאחר ביקורה של ד"ר קרלוק, טמפל מקבלת טלפון מאמה ובו היא מתבשרת על דבר מותו. מאוחר יותר, בזמן שהיא עורכת קניות, טמפל פוגשת אישה בשם בטי שבעלה עובד בבית מטבחיים. טמפל נפגשת עם בעלה של בטי בבית המטבחיים ומסבירה לו את תוכניתה לפריסה מחדש של בית המטבחיים. הרעיון שלה נבדק וזוכה להצלחה.
שנים מאוחר יותר, בשנת 1981, מגיעה טמפל לוועידת האוטיזם הלאומית וחולקת את סיפורה.
הערות שוליים
