PROFILPELAJAR.COM

בתקופת אזוצ'י-מומויאמה (1573 - 1600) בניית הטירות הגיעה לשיא. הטירות נהיו סמל של כוח ואוטוריטה של בעליהם. חידושים בטכניקת הבנייה וייצוב של התקופה השפיעו על בניית הטירות העתידיות.

היסטוריה

מבנים הגנתיים הראשונים נבנו ביפן עוד מתקופת יאיואי (400 לפנה"ס – 250 לספירה). מבנים אלו היו פשוטים מאוד ומוקפים בתעלת מים. מסיבות הגנתיות הם הוקמו קרוב לדרכים חשובות ונהרות. באי קיושו נותרו שרידים של מבצר על המים (MIZUKI) מתקופת נארה (NARA) (710 - 794) כנראה להגנה מפלישות אפשריות מסין וקוריאה.^[1]

בתקופת הייאן (794 - 1185) החלה התפתחות של מבנים הגנתיים. לבנייתם השתמשו בעץ. לאחר מלחמת אונין (1467–1477) שהחלישה את שלטון אשיקגה ((תקופת מורומצ׳י (1338–1573)) לוחמים מקומיים צברו כוח רב והשקיעו בבניית טירות. תהליך שהתגבר לקראת סוף המאה ה-16^[1] טירות אלו היו גדולות כי היו צריכות לכלול צבא ולבנייתן התחילו להשתמש באבן בנוסף לעץ. אלמנטים חדשים נוספו לטירות גם עקב הגעתם של פורטוגלים ליפן ב-1543.^[2] הפורטוגלים הביאו אתם נשק חם שקיבל שימוש רחב ביפן והשפיע על התפתחות בניית הטירות – נוספו אלמנטים הגנתיים לדלתות והופיעו פתחים בקירות לצורך ירי.

עד לאמצע המאה ה-16 סוג הטירות נפוץ ביותר היה טירה שבנויה על הר (YAMAJIRO),^[3] בשל סיבות אסטרטגיות. למבצרים הללו לא היו מגדלים או תעלות מים, לצורכי הגנה הם השתמשו בעיקר בתכונות טבעיות של ההר. הטירות האלה היו בשימוש רק בזמן מלחמה מפני שהם לא היו מתאימות למגורים ממושכים בתקופת שלום. שאר המבנים היו ממוקמים למרגלות ההר. בתקופת המדינות הלוחמות (שנמשכה מאמצע המאה ה-15 עד 1600) הטירות שנבנו על ידי דאימיו (שליטים צבאיים בעלי נחלות) היו לא רק למטרות ההגנה אלא גם שימשו כסמל של כוח של בעליהן. עם גדילת כוחם של הדאימיו ועם התפתחותן של ערים סביב הטירות (JOKAMACHI) נוצר צורך בשינוי שיטת הבנייה והמיקום של הטירות. כעת לא רק פונקציה הגנתית אלא גם צורך לשלוט על אדמות, לנהל משאבים וניהול מו״מ עם בני ברית נוספו לטירות. החלה בניית טירות במישור (HIRAJIRO ) או ברמות מישוריות (HIRAYAMAJIRO). עקב מיקום נמוך יותר נוצר צורך להגביר פונקציות הגנתיות – התחילו לבנות מגדלים, יסודות וקירות באבן ולחפור תעלות מים.

בתקופת אזוצ'י-מומויאמה (1573–1600) ותחילת תקופת אדו (עד שנת 1638) בניית הטירות ביפן הגיע לשיא – בשלות טכנית וסגנונית. טירות של התקופה שימשו לא רק כמבצר אלה גם כבית מגורים מפואר של שליטים, מרכז לטקסי החצר ופטרונות לאמנות. טירות נהיו סמל ותוכן של אוטוריטה – ביטוי וויזואלית של הישג וכוח של מעמד הלוחמים.^[4]

מבנה וטכנולוגיה

בבניית הטירות השיקול הכי חשוב היה לסדר את המבנים בתוך המבצר כך כדי להקשות אל האויב להגיע ללב המבצר –TENSHU - מגדל הראשי המבוצר. טנשו יחד עם מבני המגורים של הדאימיו הוקמו בשטח מגודר פנימי (HONMARU). השטח הזה יחד עם שטחים מגודרים דומים (NINOMARU – שטח אמצעי; SANNOMARU – שטח חיצוני) שכללו בתוכם אחד את השני היו מוקפים בקירות אבן ותעלות מים. על הקירות בנו מגדלים קטנים יותר או צריחים. מספר שערים (TAMON) נבנו כדי לשמש גם כמעבר על תוך המבצר וגם כמקום ישיבת השומרים ומחסני נשק. השבילים בתוך המבצר היו מסודרים כך כדי להביא את אויב למקומות צרים וסגורים אבל נוחים ליריית חצים ממגדלים ופתחים בקירות. מחוץ לקירות והתעלות הטירה הייתה מוקפת בעיר (JOKAMACHI) היכן שבתי תושבים היו מסודרים לפי מקומם בהירארכיה החברתית – בתי לוחמים היו הכי קרובים לקירות.^[5]

טירת אזוצ'י (נבנתה ב-1576-9) הייתה טירה הראשונה בגבעה במישור בתקופת אזוצ'י-מומויאמה. היא גם העניקה אחד השמות לתקופה. היא שימשה כדוגמה לכל הטירות שניבנו מאז. בעליה אודה נובונאגה (דאימיו שניסה לאחד את יפן אבל הצליח לכבוש רק שליש) שילב בה אלמנטים של סוגי בנייה שונים כדי ליצור טירה מושלמת שתשקף את כוחו הפוליטי וצבאי.

טירת אזוצ'י נשרפה ב-1582 והיום אפשר לראות רק שרידים של קירות מאבן. אבל קיימים מספיק מקורות שמאפשרים לשחזר את המראה של הטירה.^[6] השחזור המקובל היום^[7] צויר ב-1976 על ידי נאיטו אקירה (NAITO AKIRA), פרופסור לאדריכלות באוניברסיטה הטכנולוגית בנאגוייה.^[8] בשחזור אפשר לראות טנשו רב-מפלסי שכלל בתוכו שבע קומות פנימיות. קירות אבן של יסודות היו בגובה של 20 מטר וכל המבנה הגיע לגובה של 46 מטר.^[9] כדי לראות את חידוש הטכני של הטנשו של אזוצ'י כדאי לראות את טנשו של טירת מארואוקה (MARUOKA), הצריח העתיק ביותר שנשמר ביפן היום. טירת מארואוקה נבנה ב-1576, יחד עם טירת אזוצ'י' אבל הצריח שלה עדיין בנוי בטכניקה ישנה, פשוטה יותר – בית-אחוזה עם מגדל שמירה בנוי עליו.^[10]

היסודות של טירת אזוצ'י בנויות בטכניקה מסורתית של כפר אנו (ANO).זאת שיטת הבנייה של יסודות חזקים למבני עץ שקודם הייתה טיפוסית לפגודות ומבנים דתיים אחרים. אבנים גדולות, לא מעובדות יחד עם אבנים קטנות יותר, ששימשו להחזקתם בלי חומר מקשר, סודרו בצורת קיר בשיפוע כדי שהלחץ יחזיק אותם ביחד.^[11] בטירות יותר מאוחרות, למשל טירת הימג'י (HIMEJI)(1601 – 1609), אבנים פינתיות וחלק של אבני קיר גדולים עברו עיבוד. מאוחר יותר כל האבנים היו מעובדות, לדוגמה יסודות של טירת מאצויאמה (MATSUYAMA) (1603).

טנשו של טירת אזוצ'י עמד לבד ללא מבנים נוספים מחוברים עליו – טנשו עצמאי. בטירת מאצומוטו (MATSUMOTO) (1590) אפשר לראות עוד שני מבנים מחוברים לטנשו הראשי על ידי מעברים. צורת טנשו משוכללת ביותר קיימת בטירת הימג'י – למגדל הראשי מחוברים שלושה מגדלים קטנים יותר שיחד עם מעברים עליהם יוצרים חצר פנימית.

טויוטומי הידיושי הקים הרבה טירות אבל רק אחת מהן השתמרה בשלמותה – טירת הימג'י. הטירה המפוארת ביותר של תקופת מומויאמה הייתה טירת ג'וראקודאי (JORAKUDAI) שנבנתה על ידי הידיושי בשנת 1587. הטירה הזאת פורקה בשנת 1595 ומקור הוויזואלי היחיד הוא פרגוד (JORAKUDAI BYOBU) שנמצא באוסף של משפחת מיצואי (MITSUI)^[12].

פרגוד ג'וראקודאי, סוף מאה הXVI, אוסף של משפחת מיצוי, טוקיו

הידיושי בנה גם את טירת פושימי (FUSHIMI) או מומויאמה (שמה השני של אותה טירה) בשנת 1594, אבל היום היא קיימת כמבנה משוחזר. גם טירת אוסקה (1583) לא שרדה וקיימת רק בשחזור.

עיטור פנים הטירות

בניית טירות עוצמתיות האלה גורמה להתפתחות של אמנות. פרגודים וציורי קיר בצבעים חזקים על רקע של זהב היו ההישג של תקופת מומויאמה. ציורים בחדרי פנים של טירת אזוצ'י מיוחסים לקאנו אייטוקו (KANO EITOKU), שנחשב לגדולי האומנים של התקופה. הוא השתמש בהם בסמלים של סמכות – זהב, חיות על-טבעיות, סאגות שמביאות לגיטימציה לשלטון כממשיך של השלטון הסיני.

סיכום

טירות מתקופת אזוצ'י-מומויאמה מייצגות את שיא ההתפתחות בבניית הטירות שיגיעו לשיא בתחילת תקופת אדו. כל האלמנטים החדשניים של טירות הללו יחזרו על עצמם בטירות שיבנו בעתיד (למשל, טירת אדו (EDO) או טירת ניג׳ו (Nijo)– הטנשו האחרון שלה נבנה ב 1638-9).

הערות שוליים

^ ¹ ² K. Hirai, Feudal Architecture in Japan, translated by H. Sato and J. Ciliotta, (New York and Tokyo: Weatherhill and Heibonsha, 1973), p.9.
^ R.T. Paine and A. Soper, The Art and Architecture of Japan, (Baltimore: Penguin Books, 1981), p.92.
^ JAANUS – Japanese Architecture and Art Net Users System מקור המושגים הוא http://www.aisf.or.jp/~jaanus
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), p.104.
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), p.106.
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), p.108.
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), p.107
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), pp.110-111.
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), pp.108-9.
^ K. Hirai, Feudal Architecture in Japan, translated by H. Sato and J. Ciliotta, (New York and Tokyo: Weatherhill and Heibonsha, 1973), p.15.
^ W. H. Coaldrake, Architecture and Authority in Japan, (London and New York: Routledge, 1996), pp.116-117.
^ N. Kazuo and H. Kazuo, What is Japanese Architecture?, translated and adapted by H. Mack Horton, (Tokyo, New York, London: Kodansha International, 1985), p.97.