בשנת 1947 מיפונה התקבל לעבודה באולפני טוהו בתור עוזר צלם. אולם, איגוד העובדים היה מורכב מאנשי המפלגה הקומוניסטית שגרמו למיפונה, שהיה שמרן מבחינה דתית, להרגיש שלא בנוח.
באותו זמן, התאגדו חלק גדול מהשחקנים של אולפני טוהו ועזבו אותה על מנת להקים חברת הפקה עצמאית. האולפנים ארגנו תחרות כדי למצוא כוכב חדש. חבריו של מיפונה הגישו מועמדות ותמונה בשמו וללא ידיעתו. הוא עבר את הסינון הראשון, יחד עם 48 אנשים אחרים, מתוך כ-4,000 מועמדים ונבחן בפני קג'ירו יאמאמוטו. מאחר שהורו לו לדמות הלך רוח כועס, מיפונה שאב מניסיונו הצבאי וביצע את הדבר באופן כה משכנע עד שהבוחנים חששו כי יהיה יהיר ובעייתי מכדי שיוכל להשתלב בסרט. מיפונה נשא חן בעיני יאמאמוטו, אשר המליץ עליו לבמאי סנקיצ'י טאניגוצ'י, ומיפונה התקבל לתפקידו הראשון בסרט שין באקה ג'ידאי.
פופולריות
הופעתו המרשימה, סגנון המשחק המגוון שלו, יכולתו לשחק בשפות זרות ושיתוף הפעולה הארוך שלו עם הבמאי היפני אקירה קורוסאווה הפכו אותו לשחקן היפני הידוע ביותר של זמנו, ולשחקן היפני המוכר ביותר במערב. הוא הרבה לגלם דמויות של סמוראי או רונין גס ומחוספס, ובכך שינה את הסטריאוטיפ האצילי של הסמוראי.
אחרית חייו
בתחילת שנות ה-80 ייסד מיפונה בית ספר למשחק, "מוסד ללימודי אומנות של מיפונה" (三船芸術学院). בית הספר נסגר אחרי שלוש שנים, עקב ניהול פיננסי לקוי.