ערך זה עוסק בשלב בהתפתחות הפרי. אם התכוונתם לשיטת קבורה ושימור גופות, ראו חניטה.

חֲנָטָה הוא שלב בהתפתחות פירות האילן. זמן החנטה קובע את גיל הפרי ולכן הגדרתו משמעותית לכמה מצוות התלויות בארץ.

חלק מהפרשנים קישרו את המונח "חנטה" עם חניטה המוזכרת בספר בראשית. חנטה מופיעה פעם אחת במקרא:

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

— מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ג

הדעות חלוקות לגבי הגדרת זמן החנטה. בין הדעות נטען שחנטה היא הזמן:

1. שבו מתחילים הפירות להיות ראויים לאכילה, דהיינו עונת המעשרות^[1].
2. שבו הפירות מגיעים לבשלות כזאת שאם יזרעו את זרעיהם עתה, יצמחו מהם צמחים חדשים. רבים סוברים ששלב זה שווה לשלב של הדעה הקודמת.
3. שאחרי נשירת עלי הפרח ויציאת הפרי. לשיטה זו מסתפקים האחרונים באשר לזמן המדויק של החנטה, אם זהו הסמדר שהוא השלב הבא מיד אחרי נשירת עלי הפרח, או הבוסר שהוא זמן מה לאחר מכן.

בהלכה שלב זה קובע את השנה אליה משתייכים הפירות מבחינה הלכתית. השלכה זו נוגעת למעשרות, שביעית, איסור ערלה, נטע רבעי וביכורים. נקודת הזמן הקובעת את השתייכות הפרי היא ט"ו בשבט. במשנה מוגדר התאריך כראש השנה לאילן, כלומר שפירות העץ שחנטו מיום זה ואילך נחשבים כפירות השנה החדשה:

באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'

יש פוסקים שכתבו שיש הבחנה בין השלב הקובע לגבי איסור ערלה, לבין השלב הקובע לתרומות ומעשרות^[2].

• הערך "חנטה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.