חנה לַמדָן (לֶרנֶר) (5 בינואר 1905 – 10 באפריל 1995) הייתה פעילת ציבור בהסתדרות ובחוגים פוליטיים. וחברת הכנסת מטעם מפ"ם.
קורות חיים
חנה לרנר נולדה בשירוביץ שבבסרביה (באימפריה הרוסית) בשנת 1905, בתם של מרים לבית רפפורט ומיכאל קרקושנסקי, חקלאי וסוחר פרות. בגיל 4 עברה המשפחה לעיירה נובוסליצה שעל גבול אוסטריה. שם למדה בבית ספר עממי עברי, נערה יחידה בין נערים.
בשנת 1925 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב.
בשנת 1926 נישאה לצבי למדן (לרנר). לזוג נולדה בת: מיכל.
בשנים 1926–1949 עבדה כפועלת תעשייתית וכמנהיגת פועלים בהסתדרות העובדים ובאיגוד המקצועי. כאשר התפלגה "סיעה ב" ב-1944 הייתה גם למדן בין הפורשים ממפא"י.
בין השנים 1949–1965 כיהנה כחברת הכנסת. למדן נבחרה לכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפ"ם והייתה סגנית יושב ראש הכנסת. במהלך הכנסת השנייה פרשה עם חבר הכנסת דוד ליבשיץ לסיעה עצמאית בשם הסיעה הבלתי תלויה – לאחדות העבודה. בינואר 1954 הצטרפו למדן וליבשיץ למפא"י, שמטעמה כיהנה כחברה בכנסות השלישית, הרביעית והחמישית. עם הקמת רפ"י הצטרפה לשורותיה והייתה ממלאת מקום מזכ"ל המפלגה.[1]
בכנסת פעלה בוועדת העבודה, ועדת הכספים וועדת השירותים הציבוריים. בשנת 1951 עמדה בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין עצורי המחנה בג'למי, שהייתה ועדת החקירה הפרלמנטרית הראשונה במדינת ישראל. למדן הייתה פעילה בעיקר בוועדת העבודה, ויזמה שורת תיקוני חקיקה למען זכויות עובדים וקידום תעסוקה בקרב מוגבלי כושר עבודה.
לאחר פרישתה מהכנסת הייתה פעילה במוסדות מפלגת העבודה וקידמה זכויות עובדים.
נפטרה בחולון בשנת 1995, בגיל 90.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א, ע' 255.
