חורשת האקליפטוס הוא פזמון עברי, שחיברה והלחינה נעמי שמר, על חורשת אקליפטוסים אשר בקבוצת כנרת, השוכנת על גדת נהר הירדן. שמר, בת הקיבוץ, כתבה את השיר בשנת 1962[1] למחזמר "כיצד שוברים חמסין", שהועלה לציון סיום המחזור הראשון של בית הספר היסודי בקבוצת כנרת[2], לילידי 1948, שכונו ילדי "מחזור העשור"[3].
גלגולו של השיר
בתחילה נקרא השיר "על חוף הירדן", ובהצגה המקורית שרה את השיר, בקול סופרן גבוה וצלול, הילדה עמית חדש מכנרת. ההופעה המוצלחת של ילדי כיתה ח' הרשימה מאוד את עורכי קול ישראל, שהקליטו אחר כך את פזמוני ההצגה באולפני הרדיו בתל אביב. את כל השירים שהוקלטו ביצעו ילדי כנרת, פרט לשני שירים שביצעו זמרים מקצועיים בליווי הילדים: "כיצד שוברים חמסין", בביצוע גדעון זינגר, ו"על חוף הירדן", בביצוע אילנה רובינא[4], שהייתה פופולרית מאוד באותם ימים. השירים נוגנו ברדיו מפעם לפעם, אך הם היו מצויים על סרט הקלטה ולא על גבי תקליט שדרים, כך שההשמעות היו נדירות ולא נכנסו לתודעת המאזינים.
בשנת 1966 חידשה נעמי שמר את השיר עם להקת הבנות "האחיות שמר"[5], הורידה את הבית השני של השיר, ונתנה לו את שמו "חורשת האקליפטוס". הלהקה כשלה מסיבות שונות, והקלטת השיר נגנזה עם שאר הקלטות הלהקה.
רק ב-1968 התפרסם השיר בביצועו של צוות הווי הנח"ל, בתוכניתו "כמה טוב", כדואט של אופירה גלוסקא וצילה דגן[7]. זאת, לאחר שקצין החינוך של הנח"ל דאז, איצ'ה גולן, גיבש חבורת זמר ששרה שירים חדשים וישנים ברמה מוזיקלית גבוהה למדי, וקיבל מנעמי שמר חלק משיריה של להקת האחיות שמר, שהתפרקה[3]. נגן האקורדיון של קטע הפתיחה בביצוע המוכר של צוות הווי הנח"ל הוא ראובן צומן, חבר הצוות, ושאר הנגנים הם ככל הנראה אזרחים, שהשתתפו רק בהקלטה.
באותה שנה (שנת 1968) הוקלט השיר על ידי הזמרת הצעירה ירדנה שלומי, ונכלל באלבום סולו "משיריחיל הים" שבביצועיה הקוליים.
בהמשך בוצע השיר על ידי אמנים רבים נוספים, ועל פי נתוני אקו"ם יש לו מעל ל-120 גרסאות שונות[8]. הזמרת האיטלקית-בלגית לארה פביאן ביצעה אותו בעברית כמה פעמים, ובעקבות זאת נשמעו קריאות בלבנון להחרימה.
על חורשת האקליפטוס
את חורשת האקליפטוסים שעליה נכתב השיר נטעו בכנרת ראשוני היישוב, והיא סיפקה צל לילדי כנרת ודגניה. הודעה בעיתון "הפועל הצעיר" מ-1912 מלמדת כי בשנה זו ניטעה חורשת האקליפטוס כמצבה לזכרו של מנחם שמואלי (ממשי) במלאת שנה למותו[9], וגם בשלט שהתקינה המועצה לשימור אתרים בכניסה לחורשה מצוין כי היא ניטעה ב-1912. עם זאת ישנה מחלוקת בין חברי קבוצת כנרת באשר לתאריך הנטיעה המדויק, ולא מוסכם אם היא ניטעה ב-1912, ב-1917 או ב-1921. קבוצת כנרת הוקמה ב-1913, והשיר נכתב 48 שנים אחר כך ("חלפו האביבים, חצי מאה עברה").
השורה "מעבר לירדן רעמו התותחים" נוגעת ככל הנראה לקרב בדגניה, הקיבוץ הסמוך לקבוצת כנרת, שמה שמפריד ביניהם הוא הירדן.
השורה "וריח המלוח על המים" עוררה ביקורת בוטנית לאור העובדה שלצמח זה אין ריח. נעמי שמר, שנדרשה לעניין, הסבירה זאת בכך שכאשר שיחי המלוח תלויים ונרטבים על הירדן, הם מעלים בלילה ריח אופייני, שלו קראה "ריח המלוח". נוסף על כך, לדברי פרופסור אבינעם דנין, לצמח המלוח יש ריח מובחן כאשר מועכים את עליו או את גבעוליו[10].
לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמיתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה היתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת.
.jpg)
.svg){kind=logo}
