טאונסנד פיתח מדיניות כלכלית בהקשר למיסוי על שלוש עשרה המושבות באמריקה. בהתאם למשנתו, יש להטיל על המושבות מיסים רבים ולהוריד את הנטל מכתפי תושבי האי הבריטי. גישה זו נבעה מהעובדה שתושבי המושבות באמריקה שילמו בממוצע רק כשישית מהמיסים ששילם אזרח מקביל באיים הבריטיים עצמם. כשהתחלפו הממשלות ב-1766 מונה טאונסנד לתפקיד שר האוצר ובהמשך חלש גם על תחום המושבות. בתפקידו זה יזם טאונסנד מהלך כלכלי חשוב – הוא הפחית את המיסים שהוטלו על האצולה הכפרית (מעמד ה-gentry) על ידי הוזלת מס הקרקעות ויזם את מערכת של מיסים שכונתה חוקי טאונסנד.
המכסים
טאונסנד יזם מכס חדש על הזכוכית, העופרת, הצבעים, הנייר והתה שיובאו לאמריקה. במילים אחרות הוא ייקר את הסחורות עבור הצרכן האמריקני. כמו כן יזם טאונסנד הקמה של מערכת משופרת שתאכוף את החוקים הללו. כוונתו של טאונסנד הייתה לחפות על הוזלת מיסי הקרקע שיזם קודם לכן ולכסות בעזרת המכסים את הוצאות ההגנה על המושבות, כמו גם את משכורותיהם של הפקידים המלכותיים שהוצבו בהם ועד אותה תקופה קיבלו משכורת מידי המתיישבים עצמם. עד כה, תשלום משכורתם של הפקידים בידי המתיישבים כאשר למעשה הם אלו שצריכים לפקח עליהם העלה חשש סביר לניגוד עניינים. הטלת המיסים לוותה בהקמת מנגנון אכיפה יעיל יותר שפגע בסחר הבלתי חוקי של בני המושבות עם האיים השכנים.
התגובה האמריקנית
האמריקנים זעמו על הטלת המיסים ותגובתם לא איחרה לבוא –בית המחוקקים של מסצ'וסטס פרסם מסמך בניסוחו של סמואל אדמס שקבע שרק לאסיפות הנבחרים האמריקניות יש זכות להטיל מיסים על תושבי המושבות. פרסום המסמך פתח תקופה של התפרעויות אלימות ברחבי המושבות האמריקניות כלפי פקידי המכס וגובי המיסים. במהלך הזמן התפתחו המהומות והפכו לאלימות יותר ויותר – בינואר1770 הביא החוק לראשונה לשפיכות דמים ב"קרב הגבעה המוזהבת" בניו יורק. ב-3 במרץ בהמשך אותה שנה נורו ונהרגו חמישה אמריקנים מאש בריטית שנורתה עליהם בעת הפגנה, באירועים שנודעו לאחר מכן כ"טבח בוסטון". בדומה למהומות שהיו לאחר חקיקת חוק הבולים ב-1765 גם עתה הטילו המתיישבים האמריקניים חרם כלכלי. הצלחתו של החרם הייתה מינורית יחסית לחרמים קודמים, הן בשל היענות חלקית של הסוחרים האמריקנים והן בשל העובדה שבריטניה מצאה שווקים חדשים למוצריה.
ביטול המכסים
עד מרץ1770 כבר בוטלו כל המיסים פרט למס על התה, חוק התה לא בוטל כדי להוות סוג של חוק הצהרתי שנועד לקבע ולהזכיר לאמריקנים את הזכות הבריטי להטיל עליהם מיסים כראות עיניהם. הקו שהנחה את המחוקק במקרה זה, הוא קו דומה למהלך שהביא לחקיקת החוק ההצהרתי מעט קודם לכן.
במבט לאחר, המכסים של טאונסנד נחשבים לטעות היסטורית פאטאלית שכן הם השיגו תשואה עלובה והגבירו את האיבה של מתיישבים כנגד בריטניה – למעשה נטען, כי כתוצאה ממכסיו של טאונסנד נהרגו האנשים הראשונים במלחמת העצמאות האמריקנית.
