חוקי הנשים או בשמו המקורי בערבית קָאנוּן אל נִסָא הוא ספר מאת רבי יוסף חיים מבגדאד, ובו הלכות ודרשות מוסר לנשים. הספר הפך לקודקס ספרותי בקרב נשות יהדות עיראק.[1]
הספר
רבי יוסף חיים מבגדאד פרסם בשנת תרס"ו את ספרו קאנון אל נסא, הספר יועד לנשים והמחבר פונה אליהן בלשון נוכח, הספר נכתב בערבית באותיות עבריות, הוצאת הספר נתרמה על ידי רבקה בליליוס.
מטרת החיבור
בסוף חייו של הבן איש חי התפתחה המודרנה בבגדאד, נפתחו בתי ספר של אליאנס ועוד, הבן איש חי ראה צורך בחיזוק חיי הדת אצל הנשים ולכך כתב את ספרו, וכדבריו:
"ולכן זקוקות הנשים שיהיו להן ידיעות על קצת ממצוות התורה כדי שידעו את הדרך אשר ילכו בה, ויבינו מה המעשה המוטל עליהן לעשותו. לפיכך חיברתי את הספר הזה, שמבוארים בו [ענייני] מוסר ותוכחה ודינים, ושאר [עניינים] השייכים לנשים, וקראתיו חוק הנשים. עליהן לחזור עליו לפחות פעם בשישה חודשים"
— רבי יוסף חיים מבגדאד, חוקי הנשים, הקדמה עמ' 2
רבי יוסף חיים פונה על הקוראות בלשון רכה:
"נשות עמי היקרות, ראו את ספרי זה, אין בו חרבות הפוצעות את הבשר, ולא אש המתיכה את השומן, אך יש בו דברים, אשר מאירים את החושך, וקורנים כמו השמש בצהרי היום, באמצעותם יתעורר האדם, וישים לב המנמנם, ויתפכח השיכור"
— רבי יוסף חיים, חוקי הנשים, הקדמה עמ' 6
תוכן הספר
הספר נחלק לחמישים שמונה פרקים, כל פרק בנושא מוגדר.
בספר ארבע חטיבות:
דברי מוסר בשבח הצניעות
הטלת האחריות בחינוך הילדים על כתפי הנשים ודברי הדרכה בנושא.
הספר מלא בדברי מוסר הכתובים בחרוזים, סיפורים ומשלים הלקוחים ממקורות יהודיים וממקורות עממיים.
המחבר מתנגד בספר לנישואי קטינות הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית הוא קורא למנהג זה שגעון ובורות, לדעתו אשה יכולה להינשא רק אחרי שבגרה, למדה את מלאכת הבית, ובעיקר משעה שהתחילה לפעול בשיקול דעת.
בספר מתנגד גם באופן נחרץ למנהג שרווח בתקופתם. כשנולד בבגדאד בן זכר הביעו המשפחה את שמחתם אולם כשנולדה בת השמיעו הנוכחים הן גברים והן נשים דברי לעג וגידופים, רבי יוסף חיים גינה את המנהג בצורה נחרצת וחריפה.
עם בוא אליאנס לעיראק החלה מתפשטת האופנה הצרפתית בעיראק, המחבר מזהיר על כך, וכותב שאשה צריכה להקפיד על בגדים המכסים את הגוף, המחבר מסביר שאשה צריכה להקפיד על כך לא רק ממקור ציווי חיצוני – ההלכה, אלא גם ממקור ציווי פנימי – הרגש.[2]
מהדורות
מהדורה ראשונה לספר נדפסה בבגדאד תרס"ו,[3] מהדורה שנייה יצאה בירושלים תרפ"ו בעימוד מחדש, מהדורת צילום של מהדורה ראשונה נדפסה בירושלים תשי"ח.
פרקים מח-נ אשר תוכנם תפילות יצאו בשנת תרע"ו כקונטרס נפרד בשם "דועא אל נסא" – תפילת הנשים.
תרגום
הספר תורגם לראשונה לעברית על ידי הרב בן ציון מוצפי (ירושלים תשל"ט), לאחר מכן תורגם לספרדית[4] לצרפתית[5] ולאנגלית.
על התרגום לעברית נמתחה ביקורת על כך שהמתרגם נצמד למבנה המשפט בערבית, ועל חוסר דיוק ופיסוק ראוי.
ישועה סאלם והרב יוסף חיים מזרחי הדפיסו את הספר במהדורה חדשה בשנת תשנ"ז מהדורתם כוללת תיקוני תרגום, ניקוד, פיסוק, ומפתחות מפורטים.
פתרון החידות
בסוף הספר רשם הבן איש חי שישים חידות ולא כתב את פתרונם, שנה לאחר מות הבן איש חי – התר"ע, נדפסה חוברת תחת הכותרת "חזוראיית ותפסירהום" (- חידות ופשרן) ובה פתרונות לחידות, תרגום החידות נדפס לראשונה במהדורת סאלם-מזרחי.
לקריאה נוספת
יצחק אבישור, פתגם עממי ופתגם מקורי בספרו של הרב יוסף חיים "קאנון אלנסא", הרב יוסף חיים: פרקי מחקר ועיון במלאת תשעים שנה לפטירתו, אור־יהודה 1999, עמ' 17–22.
^עמ' 55 בהמשך כותב שמנהג נשות אירופה שלא לכסות את ראשן, וכותב שאף שעל פי האמונה זה אסור, יש להם הצדקה שזה המנהג ואינו מעורר הרהור, על טענה זו כותב, "ואין לנו תשובה שתפסול את תשובתן זו"
^בשער הספר נכתב בא' ליוורנו, והכוונה באותיות ליוורנו, על כך ראו אברהם יערי, הדפוס העברי בקושטא, עמ' 135 הע' 150, לדעתו פחדו לכתוב קאנון שמשמעותו חק מפני המדינה, יש לציין על מנהג רווח בספרות לכתוב בשער "באותיות אמשטרדם" כשהמילה אמשטרדם מודגשת, זאת מפני המותג של אמשטרדם ראו, אלי שטרן, נוטריקון גיליון 33
^Las leyes de las mujeres, trans. Mijael Acrich, Jerusalem 2001
^Les Lois des Femmes, trans. Y. Bar-Sim’ha, Jerusalem 2002
