חוקי ג'ורדן היו אסטרטגיית כדורסל הגנתית שהפעילו דטרויט פיסטונס מליגת ה-NBA נגד מייקל ג'ורדן על מנת להגביל את היעילות שלו במשחקים נגדם.
היסטוריה
האסטרטגייה פותחה לאחר שג'ורדן קלע 59 נקודות נגדם באפריל 1988 על ידי צ'אק דיילי מאמנה הראשי של דטרויט פיסטונס ועוזריו באותה תקופה, רון רוטשטיין ודיק ורסאצ'ה. האסטרטגיה של הפיסטונס הייתה "לשחק איתו קשוח, לאתגר אותו פיזית ולגוון את ההגנות שלו. לנסות להוציא אותו מאיזון".[1] ג'ורדן מעולם לא רצה שהיריבים יחשבו שהם טובים מספיק כדי להשפיע עליו או על המשחק שלו. הניצחון בקרב הפסיכולוגי היה חשוב לג'ורדן לא פחות מהפיזי.[2] בנוסף, מי שג'ורדן שמר בהגנה, דטרויט תאלץ את השחקן להעביר את הכדור כדי לגרום לג'ורדן לעבוד קשה מאוד בשני קצוות המגרש, ובכך להגביר את רמת העייפות שלו ולהפוך אותו לפחות יעיל. אסטרטגיה זו הופעלה לפעמים גם נגד שחקנים אחרים.[3] חוקי ג'ורדן היו היבט אינסטרומנטלי של היריבות בין פיסטונס לשיקגו בולס של ג'ורדן בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. סגנון הגנה זה הגביל שחקנים כולל ג'ורדן מלהיכנס לצבע והוא בוצע על ידי דניס רודמן וביל ליימביר.[4]
חוקי ג'ורדן היו היעילים ביותר עבור הפיסטונס במהלך שלושת מפגשי הפלייאוף הראשונים שלהם עם הבולס. דטרויט ניצחה את שיקגו ארבעה משחקים ב-1988, וב-1989 ניצחה את הבולס בשישה משחקים. ב-1990 ניצחה בשבעה משחקים. הפיסטונס זכו באליפויות על חשבון הבולס. לבסוף, ב-1991, הבולס ניצחו את הפיסטונס בפלייאוף, נטרלו את אסטרטגיית ההגנה שלהם עם התקפת המשולש שלהם, בניהלו של המאמן פיל ג'קסון ועוזרו טקס ווינטר. הם ניצחו את הפיסטונס בגמר המזרח של 1991. זמן קצר לאחר מכן, הבולס זכו בתואר ה-NBA הראשון שלהם אי פעם, כשהם ניצחו את לוס אנג'לס לייקרס בגמר ה-nba. הפיסטונס העפילו שוב לפלייאוף ב-1992, 1996, 1997, 1999 ו-2000, ולא עלו לסיבוב השני עד 2002.
אסטרטגיה זו שימשה מאוחר יותר את הניו יורק ניקס מ-1992 עד 1998. עם זאת, הניקס לא הצליחו כמו דטרויט לעצור את ג'ורדן והבולס. ג'ורדן התמודד מול ניו יורק בפלייאוף ה-NBA ב-1991, 1992, 1993 ו-1996. הבולס הביסו את הניקס וזכו באליפות ה-NBA בכל ארבע העונות הללו.
ראו גם
הערות שוליים