חוק לפיצוי נפגעי גזזת

חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 אושר בכנסת השלוש עשרה בשנת 1994, ועל פיו מפוצים אנשים שטופלו כנגד גזזת באמצעות קרינת רנטגן בין 1 בינואר 1946 ובין 31 בדצמבר 1960 וחלו בעקבות זאת במחלות המצוינות בחוק, וכן קובע החוק פיצוי לשאריהם. ישראל היא המדינה היחידה שבה נחקק חוק מסוג זה.

היסטוריה חקיקתית

טיפול בקרינת רנטגן נגד גזזת היה מקובל בעולם מתחילת המאה ה-19 ועד לתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. בישראל נעשה בו שימוש נרחב במהלך העלייה ההמונית בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50. באמצע שנות ה-70 פרסם פרופ' ברוך מודן מחקרים המראים שסיכוייו של מי שטופל בקרינת רנטגן נגד מחלת הגזזת לחלות במחלות מסוימות, בהן כאלה הגורמות למוות, גדולים מאלה של מי שלא קיבל טיפול זה. המחקר עורר עניין רב באמצעי התקשורת.

הצעת החוק הוגשה בשנת 1994 על ידי חבר הכנסת עמיר פרץ. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרתו:[1]

העולים שהגיעו בשנות ה­50 סבלו מחבלי קליטה קשים, וזאת בין היתר עקב חוסר ניסיונה של מדינת ישראל בקליטה עולים בהיקפים כאלה.
תחום הבריאות היה אחר התחומים שבו בוצעו פעולות שהסתבר מאוחר יותר כי היו בלתי יעילות ולעיתים מזיקות. חולי הגזזת קיבלו טיפולים בהקרנות. התברר כעבור זמן שהקרנות אלה לא רק שבחלקן היו מיותרות אלא שגרמו לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים עד כדי מחלת הסרטן ומחלות קשות ביותר אחרות.
היום מתגלות תופעות לוואי קשות הגורמות לנכות קשה ולעיתים גם למוות של אזרחים שטיפול בהם בוצע לפני עשרות שנים.
מן הראוי למצוא דרך לפיצוי הולם לחולים אלה כפי שנעשה לגבי קבוצות אחרות של חולים שהמדינה מצאה דרך לפצותם לפי חוק.

החוק אושר בכנסת ב-25 ביולי 1994, ותחילתו נקבעה ל-1 בינואר 1995[2].

בתיקון מס' 3 לחוק, שתחילתו ב-1 בינואר 2003, ניתן מענה למי שקיבל מענק לפי החוק וחלה החמרה במצבו הבריאותי, שמצדיקה מענק גבוה יותר. נפגע כזה יקבל את ההפרש שבין המענק לפי דרגת נכותו הנוכחית לבין המענק שכבר שולם לו[3].

מכוח החוק הותקנו התקנות הבאות:

  • תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), תשנ"ה-1995.
  • תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (תשלום פיצוי חד פעמי, קיצבה ומענק), תשנ"ה-1995.

הוראות החוק

המחלות שהסיכוי לחלות בהן בעקבות הקרנת רנטגן נגד גזזת גבוה יותר הן:

גובה הפיצויים המשולמים על ידי המדינה לנפגעים תלוי בהיקף הנכות שנקבעה לנפגע על ידי ועדה רפואית, הבודקת את מצבו בהתאם לידוע אודות תופעות הלוואי של טיפולי ההקרנה. כללי הפיצוי:

  • מי שנקבעו לו בין 40% נכות לצמיתות ל-74% נכות לצמיתות, זכאי לקבלת פיצוי חד-פעמי בסך של 50,000 ש"ח (כל הסכומים הם בערכי נובמבר 1994 וצמודים למדד המחירים לצרכן).
  • מי שנקבעה נכותו על 75% לצמיתות ומעלה זכאי לקבלת סכום פיצויים חד-פעמי בסך של 100,000 ש"ח.
  • בנוסף לסכומים אלו, זכאים אותם נפגעים אשר נכותם נקבעה על למעלה מ-40% לצמיתות, לקצבה חודשית למשך כל חייהם, שגובהה שווה ל-25% מהשכר הממוצע במשק למי שנכותו 100%, וחלק יחסי מסכום זה למי שנכותו נמוכה מ-100%. מי שנכותו בין 5% ועד 39% (לצמיתות) זכאי למענק חד-פעמי בסכום השווה לשבעים מענקים חודשיים. בינואר 2020 היה השכר הממוצע לעניין זה 10,552 ש"ח, כך שהקצבה החודשית המרבית הייתה 2,638 ש"ח, והמענק החד-פעמי למי שנקבעו לו 10% נכות היה 18,466 ש"ח.
  • מי שקיבל מענק לפי החוק וחלה החמרה במצבו הבריאותי, יקבל את ההפרש שבין המענק לפי דרגת נכותו הנוכחית לבין המענק שכבר שולם לו.
  • שאיריו של מי שנפטר כתוצאה מההקרנות שקיבל זכאים למענק חד-פעמי:
    • לבן זוג שעמו ילדים – מענק בסכום השווה לקצבה מלאה כפול 36.
    • לבן זוג שאין עמו ילדים – מענק בסכום השווה ל-60% קצבה מלאה כפול 36.
    • לילדו של נפגע באין בן זוג הזכאי למענק – מענק בסכום השווה ל-60% קצבה מלאה כפול 36.

בדיון בתביעה לפיצוי מכוח החוק מתקיים בשתי ועדות. תחילה ועדת מומחים, שבראשה שופט או שופט בפנסיה וחברים בה שני רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לעניין העומד לדיון, קובעת האם לתובע או לאדם שמכוחו מוגשת תביעת שאירים ניתן טיפול בהקרנה. בהמשך ועדה רפואית, שחברים בה שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לעניין העומד לדיון, קובעת האם התובע חלה במחלה מזכה ומה אחוז הנכות שיש לקבוע לו. בתשלום הקצבאות והמענקים מטפל המוסד לביטוח לאומי.

החוק הורה על הקמתו של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת, למחקר בנושא מחלת הגזזת והטיפול בה ולמעקב אחרי מי שחלה בגזזת וקיבל טיפול בהקרנה. בין תפקידי המכון:

(1) איתור, רישום ותיעוד של מי שחלו בגזזת וקיבלו טיפול בהקרנה;
(2) מעקב אחר המטופלים וריכוז המידע על השלכות הטיפול בהקרנה שקיבלו;
(3) הקמת מערך לאיבחון מוקדם של מחלות שהמטופלים חשופים להן;
(4) פיתוח שיטות לשיקום המטופלים ולטיפול בהם.

מימוש החוק

התביעות מוגשות אל המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת השייך למשרד הבריאות. עד לחודש יולי 2013 הוגשו למרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת 43,543 תביעות, ומתוכן הוכרו 24,314 אנשים כמי שנפגעו מהטיפול וקיבלו פיצויים בהתאם למצבם הבריאותי. עד אמצע 2011 הוכרו כ-4,000 איש שהגישו תביעות עם 100% נכות[4].

על ההחלטות של ועדת המומחים והוועדה הרפואית ניתן לערער בפני בית הדין לעבודה, ובהתאם לכך הוגשו לבית הדין מאות ערעורים.

כאמור, הפיצוי ניתן בגין רשימה סגורה של מחלות הנכללת בתוספת לחוק. יש הטוענים שיש להרחיב את רשימת המחלות המזכות בפיצוי[5]. לשר הבריאות נתונה סמכות להוסיף לרשימת המחלות המזכות בפיצוי מחלות שבעת חקיקת החוק לא היה ידוע על הקשר הסיבתי בינן לבין ההקרנות שבוצעו לצורך הטיפול במחלת הגזזת.[6] בהתאם לסמכות זו חתם השר על צו המורה להוסיף לרשימת המחלות גידולים שפירים בבלוטת התריס, אך מחמת חוסר תקציב הצו לא פורסם ב"רשומות" ולכן לא נכנס לתוקף.[7]

החוק לפיצוי נפגעי גזזת אינו מעניק פיצוי לעגמת נפש, אולם לנפגעים מוענק פיצוי באמצעות תקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 הקובעת נכות נפשית, וכתוצאה מהחלטה זו, נכון לחודש יולי 2013 קיבלו 18,805 אנשים שהוכרו נפגעי הקרנות גם פיצוי עבור כאב וסבל באמצעות קביעת נכות נפשית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הצעת חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994
  2. ^ חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, ס"ח 1478 מ-4 באוגוסט 1994
  3. ^ חוק לפיצוי נפגעי גזזת (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, ס"ח 1953 מ-1 באוגוסט 2004
  4. ^ צ'רקה, מוריה. (2014). מאבקם של נפגעי הטיפול בגזזת: האומנם מאבק שנכשל?. מעשי משפט, כרך ו', עמ' 135–156.
  5. ^ כרמית ראובן, סמאללה‏, למה המדינה מונעת פיצויים מנפגעי גזזת?, באתר וואלה, 9 ביולי 2014
  6. ^ בג"ץ 625/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת ואחרים נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואחרים, ניתן ב־2 באוגוסט 2007
  7. ^ בג"ץ 11674/05 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת ואחרים נ' שר הבריאות - משרד הבריאות ואחרים, ניתן ב־18 במרץ 2007