תמונה זו מציגה את צביר הגלקסיות אבל 1689, כאשר השכיחות ההמונית של החומר האפל מבצע עידוש כבידתי (בסגול). המסה בצביר זה מורכב בחלקו מחומר רגיל (באריוני) וחלקו מחומר אפל. גלקסיות מעוותות נראות סביב קצוות עדשת הכבידה. המראה של הגלקסיות המעוותות הללו תלוי בהתפלגות החומר בעדשה, בגאומטריה היחסית של העדשה והמרחק היחסי של הגלקסיות, וכן בהשפעת האנרגיה אפלה על הגאומטריה והצורה של היקום.
בדומה לחומר האפל הרגיל והמוכר, חומר אפל באריוני אינו ניתן לגילוי על ידי קרינה אלקטרומגנטית הנפלטת ממנו, אך ניתן להסיק את קיומו ואת נוכחותו מההשפעות הכבידתיות שלו על החומר הרגיל. בניגוד לרוב ההנחות, צורה זו של חומר אפל מורכבת מבאריונים, כנראה מחלקיקים תת-אטומיים כבדים כמו פרוטוניםונייטרונים, או לפחות שילובים מסוימים שלהם (כולל אטומים רגילים), אשר בונים סוג חדש של חלקיקים שאינם פולטים קרינה אלקטרומגנטית. הנחה נוספת היא שעקב כך שמדובר בחלקיקים באריוניים חדשים ולא מוכרים למדע, גם סוג הקרינה שלהם היא חדשה ואינה נמצאת בספקטרום האלקטרומגנטי כפי שמוכר למדע.
ניתן לשער את השכיחות של חומר אפל באריוני ממודלים של סינתזה גרעינית קדמונית בתקופת המפץ הגדול ומתצפיות על קרינת הרקע הקוסמית. שניהם מצביעים על כך שכמות החומר האפל הבאריוני קטנה בהרבה מכמות החומר האפל הכוללת, ונראה שצפיפותו היא הקטנה ביותר מבין כל סוגי החומר האפל המשוערים.
סינתזה גרעינית קדמונית
על פי מודל המפץ הגדול והיקום הקדמוני, כמות גדולה יותר של חומר באריוני מרמזת על יקום קדום צפוף ודחוס יותר, הגורם להמרה יעילה ומהירה יותר של חומר להליום-4, דבר שמשפיע על כמות הדאוטריום ביקום וממעיט אותו עקב התהליך המואץ של ההיתוך גרעיני. אם כל החומר האפל ביקום היה באריוני, היה הרבה פחות דאוטריום ביקום מהכמות הידועה. ניתן לפתור את הבעיה הזו על ידי מציאת תהליך או מנגנון שבו נוצר איכשהו יותר דאוטריום, אך מאמצים גדולים בשנות השבעים לא הצליחו לזהות מנגנונים סבירים להתרחשות זו. דוגמה לכך ניתן לראות בגופי הילה קומפקטיים מסיביים. ננסים חומים למשל לא מבצעים היתוך גרעיני של מימן, אך הם כן שורפים דאוטריום.[1][2]
