חומצה טראנקסאמית משמשת באופן תדיר לטיפול בדימומים על רקע טראומה גופנית[7] והיא נמצאה כיעילה להפחתת סיכויי התמותה במטופלים אלו[8]. התועלת הושגה בעיקר במקרים בהם ניתנה התרופה בשלוש השעות הראשונות לאחר הפציעה. מחקרים שבדקו את יעילותה של התרופה בפגיעות ראש מבודדות, מצאו כי במתן תוך שלוש שעות מרגע הפגיעה, נצפתה ירידה בסיכויי התמותה גם במטופלים אלו[9].
חומצה טראנסקסאמית במתן דרך הפה, נמצאה בטוחה ויעילה לטיפול קבוע בדימום וסתי כבד[10][11]. מחקרים נוספים מצאו כי אין צורך בהתאמת המינון לנשים בגילאים 12–16.
התרופה משמשת לטיפול בדמם לאחר לידה, לרוב בשילוב עם אוקסיטוצין. נמצאה ירידה בשיעורי התמותה בנשים שסבלו מדמם לאחר לידה וטופלו באמצעות חומצה טראנקסאמית[1].
חומצה טראנקסאמית נמצאה כיעילה בהפחתת דימומים במהלך ולאחר ניתוחים שונים, ביניהם ניתוחים אורתופדיים[12] וניתוחי מעקפים[13]. היא נמצאה כמפחיתה את הצורך במתן עירוי דם במהלך ניתוח לתיקון קרניוסינוסטוזיס בילדים.
חומצה טראנקסאמית מאושרת על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), לטיפול קצר טווח באנשים עם הפרעות דימומיות שונות כדוגמת המופיליה, בטרם ביצוע עקירת שן או הליכים דנטליים אחרים. היא משמשת לפני ואחרי פרוצדורות מסוג זה, על מנת למנוע דימום משמעותי ועל מנת להפחית את הצורך בעירוי דם[14].
התרופה ניתנת באופן תדיר לחולים הסובלים מדימומים על רקע הפרעות קרישה גנטיות כדוגמת מחלת פון וילברנד וכן למטופלים הסובלים מדימומים על רקע טיפול בתרופות אנטיקואגולנטיות. אין כיום ראיות מספקות התומכות בשימוש שגרתי בחומצה טראנקסאמית בחולים הסובלים מסרטן הדם, אך מבוצעים ניסויים לבדיקת יעילותה של התרופה למניעת דימומים גם בחולים אלו[15].
שימוש בחומצה טראנקסאמית במתן דרך הפה או במתן מקומי, במטופלים הסובלים מדימום מהאף (אפיסטקסיס), נמצא כיעיל להפסקת הדימום, ביחס לעצירתו באמצעות לחץ ישיר בלבד[16]. נמצא כי טיפול באמצעות התרופה צימצם את הסיכון לדימום חוזר במהלך עשרת הימים שלאחר הטיפול.
טיפול באמצעות חומצה טראנקסאמית בחולי HHT (מחלת אוסלר ובר רנדו), הוכח כמפחית תדירות של דימום מהאף, האופייני בחולים אלו.
מנגנון פעולה
חומצה טראנקסאמית היא אנלוג סינתטי של חומצת האמינוליזין. היא נקשרת לקולטנים על הזימוגןפלסמינוגן ובכך מעכבת את הפיכתו לפלסמין, מה שמעכב את פירוק הפיברין על ידי הפלסמין. התרופה גם מעכבת ישירות את פעילותו של הפלסמין. פעולתה של החומצה הטראנקסאמית על מניעת פירוק הפיברין, חזקה פי 8 מפעולתה של התרופה הישנה יותר הדומה לה, חומצה אמינוקפרואית.
תופעות לוואי
תופעות הלוואי של חומצה טראנקסמית נדירות וכוללות בין היתר שינויים בראיית צבעים, תגובה אלרגית[2] ושינוי בפעילות טסיות הדם. ההשפעה על טסיות הדם עשויה לגרום להיווצרות קרישי דם שעלולים להוביל לפקקת ורידים עמוקים (DVT) ולתסחיף ריאתי. תופעות לוואי אלו דווחו רק במהלך המעקב שלאחר התחלת שיווק התרופה ובשל כך לא ניתן לקבוע את שכיחותן. על אף אופן פעילותה של התרופה, מחקרים שבוצעו לא מצאו עלייה בשכיחותם של קרישי דם ורידיים או עורקיים במטופלים שטופלו בה[17].
אוכלוסיות מיוחדות
על אף שחומצה טראנקסמית חודרת את השלייה, היא מסווגת בקטגוריית סיכון B במהלך ההיריון. במחקרים שבוצעו על בעלי חיים לא נמצאו נזקים לעובר[4] ולא קיים מידע ממחקרים בבני אדם. כמויות קטנות של התרופה נמצאו בחלב אם ועל כן קיימת המלצה להפסקת ההנקה בזמן או לאחר השימוש בתרופה. עם זאת, אין איסור מוחלט על הנקה ואם היא נדרשת ניתן להמשיך בה[4].
לא קיים מידע מספיק על השפעתה של חומצה טראנקסאמית על מטופלים הסובלים מאי ספיקת כליות. עם זאת, בשל היותה של התרופה מופרשת בשתן ללא שינוי, בשיעור של 95 אחוזים, יש להתאים את המינון במטופלים אלו.
אין צורך בהתאמת המינון למטופלים הסובלים מליקוי בפעילות הכבד, כיוון שרק כמות קטנה של התרופה עוברת מטבוליזם בכבד.
