מפה של שינויי הגבולות בין רוסיה לסין במאות ה-17–19. הרצועה הוורודה המפוספסת בצפון מסמנת את הגבול לפי הסכם נרצ'ינסק ( 1689). השטח הצהוב הוא שטח שעבר לידי רוסיה בהסכם אייגון (1858). השטח המסומן בוורוד היה בשליטה משותפת של סין ורוסיה מאז הסכם אייגון ועד הסכם פקינג (1860), אז עבר לשליטת רוסיה בהתאם להסכם בייג'ינג.
מטרת החוזה הייתה להחזיר את הגבול בין שתי המדינות אל נהר האמור. לפי החוזה, קיבלה רוסיה חזרה לשטחה את השטח שמצפון לנהר, שטח אותו איבדה כתוצאה מהסכם נרצ'ינסק שנחתם ב-1689. חלק גדול נוסף של אדמות ממזרח לנהר אוסורי ניתן גם לרוסיה. הסכם אייגון הסתכם בשני מיליון מיילים של שטח חדש לרוסיה. בנוסף לטריטוריה, רוסיה השיגה שליטה רבה יותר על הסחר האזורי וכמעט בלעדיות בשימוש בנהרות אמור, אוסורי וסונגארי. כעבור שנתיים אושרו תנאי חוזה אגיון בהסכם בייג'ינג, שסימן את נהר אוסורי כגבול בין רוסיה לסין.[1]
חוזה אייגון, יחד עם הסכם פקינג, קבעו את הגבולות המודרניים של מזרח רוסיה.
