חוות תנינאים היא חווה חקלאית שבה מגדלים תנינאים כגון תנינים, גוויאלים, אליגטורים וקיימנים. ישנן חוות המתמקדות בגידול מין אחד בלבד ואחרות מגדלות מספר מינים, וכן חוות שהן חלק מגן חיות גדול יותר. רוב חוות התנינאים הן מסחריות ומטרתן גידול תנינאים כדי לקצור את עורם לתעשיית העורות ואת בשרם הנחשב למעדן. כיום רוב עורות התנינאים מגיעים מחוות שכאלה ולא מציד, ובכך עיקר תרומתן לשימור התנינאים.[1] ישנן חוות שנועדו גם למטרות שימור וחינוך, הן כוללות גרעיני רבייה להגדלת אוכלוסיות התנינאים בטבע ומאפשרות ביקורים בחווה בהם לומדים המבקרים על התנינאים, אורחות חייהם וחשיבותם האקולוגית. חוות התנינאים מהוות גם אטרקציה תיירותית וחלק לא קטן מהכנסותיהן מגיע מתיירים המבקרים בחוות וצופים בתנינאים (אטרקציה פופולרית היא האכלת התנינאים על ידי עובדי החווה).
תנינאים שנתפסו בטבע ונלקחו לחווה. בפרט, חוות תנינאים מהוות פתרון לתנינאים שתקפו בני אדם (לרוב מדובר בפרטים גדולים ומרשימים) ומאפשרות את הגלייתם לחווה במקום להרגם.
שתי הדרכים הראשונות, של איסוף ביצים ותפיסת תנינאים, מנוטרות ומבוקרות על ידי הרשויות המקומיות והעולמיות, שכן לפי אמנות שונות, בהן אמנת CITES, רוב התנינאים הם חיות מוגנות ואסור לצודן. עם זאת, ציד בלתי-חוקי של תנינאים ומכירתם לחוות תנינאים עדיין קיים. לעיתים קרובות, חלק מהתנינאים בחווה מוחזרים לטבע וזאת על מנת לשמר את התנינאים בטבע ולהבטיח את המשך קיום המינים השונים באמצעות ביסוס אוכלוסיות בריאות, מגוונות גנטית ומרובות פרטים.
באופן עקרוני, קיימים שני סוגים של חוות תנינאים. חוות מהסוג הראשון (Farms) מוקמות בעזרת מאגר יסודי של תנינאים שנלקחו, במצב הרצוי, מאזורים שונים המבודדים זה מזה. עם זאת, על מנת לרענן את המגוון הגנטי של תנינאי החווה, מדי תקופה מובאים לחווה תנינאים חדשים. חוות מהסוג השני (Ranches) מתבססות על לקיחתם של ביצים ותנינאים צעירים מהטבע. שיעורי הרבייה של התנינאים בשבייה גבוהים - ופרטים שנתפסים בבר ומובאים לחווה מתרבים בדרך-כלל כל שנה. בקיומן של החוות נעוצים כמה יתרונות: מתן מענה לביקוש בעורות תנינאים, תוך צמצום משמעותי של מספר התנינאים הנלקחים מסביבתם הטבעית; מניעת הכחדתם של מספר מינים; ולבסוף - הגישה הנוחה לתנינאים שבחוות סייעה לחקר התנהגותם בשבייה והשלכתה של האחרונה, במידה מסוימת, על התנהגותם בבר ועל תפקידם האקולוגי.
יש לציין שהתנינאים אינם מבויתים או מאולפים למרות גידולם בחווה, ובשל אופיים הפראי והיותם טורפי-על, בהגיעם לבגרות הם מהווים סכנה לעובדי החווה ולכל מי שלא מטפל בהם בזהירות. לשם כך, עובדי החווה נוקטים במשנה זהירות ונשמעים להוראות בטיחות קפדניות כדי למנוע פציעות ותאונות. למרות זאת, מדי פעם נהרגים בני אדם על ידי תנינאים בחוות שכאלה.
חוות קרוקולוקו בערבה.[6] בחווה גדלים כ-2,000 תניני יאור, רובם צעירים. החווה כוללת תנין יאור בוגר באורך של למעלה מ-5 מטר ומציעה סיורים מודרכים בהם ניתן ללטף תנינים קטנים וצעירים.
למרות שהחוות בפצאל וקרוקולוקו מוכרות תנינים לפרנסתן הן גם מהוות אטרקציות תיירותיות ומאפשרות לתיירים לבקר בהן, לצפות בתנינאים (לעיתים קרובות גם בשעות ההאכלה) וללמוד על אורחות חייהם. חוות התנינאים בחמת גדר היא בעיקר אטרקציה תיירותית הידועה בכמות ובמגוון הרב של התנינאים שבה (תנין היאור, אליגטורים, קיימנים וגוויאלים) ומהווה את אחד מסמלי האתר.
בחוות התנינים של סמוט פרקן (Samutprakarn Crocodile Farm and Zoo) שבסמוט פרקן, תאילנד, המהווה גם גן חיות, ישנן תצוגות של אומני לחימה המנסים לרקד ליד מלתעות התנינים מבלי להינשך, פעלול שנכשל לעיתים וגם גרם למות האומנים. כמו כן היו כמה מקרים של מבקרים שקפצו לכלוב כדי להתאבד והצליחו.
בחוות התנינים Crocosaurus Cove שבאוסטרליה, האטרקצייה המרכזית היא לצלול בתוך גליל שקוף מזכוכית משוריינת ולצפות מתחת למים בהאכלתו של תנין ים באורך של למעלה מ-5 מטר.[7]
לקריאה נוספת
מייקל גרלוק (Michael Garlock),Killer Gators and Crocs: Gruesome Encounters from Across the Globe, הוצאת Globe Pequot Press, 2006.
