בתחילת שנות ה-2000 היה עדנאן דובר ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.[4][5] אף על פי שהורשע בעבר בחברות בארגון, טענה אשתו ב-2012, כי לא היה מעורב בפעילות הג'האד האסלאמי במשך ארבע שנים, ומעולם לא היה לו כל תפקיד בפעילות מיליטנטית.[6][7]
בדצמבר 2011 נעצר עדנאן והוחזק במעצר מנהלי. יום לאחר מכן, כדי למחות על תנאי מעצרו ועל מדיניות המעצר המינהלי, פתחה קבוצת אסירים בשביתת רעב. אומנם שביתות רעב המוניות בוצעו בעבר על ידי קבוצות של אסירים ביטחוניים אחרים, אך עדנאן הפך לראשון ששבת רעב פרטנית.[8] לדבריו, ביקור הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בוטל לאחר שקצינים ישראלים התעקשו להיות נוכחים ושעדנאן יישאר קשור למיטתו.[9] ב-21 בפברואר 2012, ישראל הסכימה לשחרר את עדנאן ב-17 באפריל 2012, והוא הסכים לסיים לאלתר את שביתת הרעב שלו ב-66 ימים, אז הארוכה ביותר של אסיר ביטחוני בישראל.[10][11][12][13][14]
עדנאן נעצר בפעם האחרונה ב-5 בפברואר 2023, ומיד החל בשביתת הרעב הארוכה ביותר שעשה.[8] העיתונאית אמירה הס כתבה כי כוונתו בשביתת רעב זו הייתה "לחשוף את העוול הבסיסי במערכת המשפט הצבאית בישראל ושלילת חירויות בסיסיות סתמית".[8] ציטוט שעורר סערה.
עדנאן מת בכלא ב-2 במאי, לאחר שבילה במצטבר כשמונה שנים במעצר ישראלי.[2]
עדנאן נעצר לראשונה על ידי ישראל ב-1999,[22] כששהה ארבעה חודשים במעצר מנהלי ישראלי.[22] הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית שמונה חודשים לאחר ששוחרר בגלל שהוביל הפגנת סטודנטים נגד ליונל ג'וספין בשנת 2000.[22] בהפגנה יידו תלמידים ביצים ואבנים לעבר ראש ממשלת צרפת דאז במהלך ביקורו באוניברסיטת ביר זית כדי להוקיע את אפיון פעולות חזבאללה נגד ישראלי כטרור.[22][23] שביתת הרעב הראשונה שלו, בת 10 ימים, נערכה במהלך מעצרו על ידי הרשות.[22] הוא נעצר שוב בדצמבר 2002 על ידי ישראל וישב שנה במעצר מנהלי.[22] הוא נעצר מחדש חצי שנה לאחר שחרורו, הוכנס לבידוד ושביתת רעב במשך 28 ימים עד ששירות בתי הסוהר הציב אותו באוכלוסיית הכלא הכללית.[24][22]
ביוני 2005, לאחר שמחבלי ג'יהאד חוסלו בקרב יריות עם חיילי צה"ל, עדנאן "קרא לכל הקבוצות המיליטנטיות הפלסטיניות לחדש את הלחימה עם ישראל" והאשים את הרשות, בשיתוף פעולה עם ישראל.[25] באוגוסט 2005, עדנאן נעצר ונכלא על ידי ישראל ל-15 חודשים.[22] לפי קבוצת התמיכה של האסירים הפלסטינים, הוא ערך שביתת רעב בת 12 ימים כדי למחות על בידודו בכלא בשנת 2005.[26] סרטון יוטיוב של עצרת ב-2007 מציג אותו משבח ומעודד פיגועי התאבדות: "מי מכם ישא את חגורת הנפץ הבאה? מי מכם יירה את הכדורים הבאים? למי מכם יפוצצו חלקי הגוף שלו?"[27] הוא הוחזק על ידי ישראל למשך חצי שנה נוספת במעצר מנהלי ממרץ 2008.[22]גדעון לוי, שנעצר על ידי הרשות ב-2010 בשל פעילותו הפוליטית,[22] אמר כי ביצע את שביתת הרעב הראשונה שלו באותה תקופה בזמן המעצר בן 12 הימים.[28]
2011 מעצר ושביתת רעב
שביתת הרעב של עדנאן בשנים 2011–2012 כפי שתוארה בקריקטורה משנת 2012 מאת קרלוס לטוף
במעצרו ב-2011, עדנאן כבר לא היה דובר פעיל של הג'האד.[24] והורשע בעבר על ידי ישראל בשל היותו דובר הג'האד האסלאמי,[24] דיווחים בתקשורת מצביעים על כך ששימש דובר הג'האד האסלאמי.[29][30][31][32] ב-2012 אמר Gulf News כי שימש כדובר הקבוצה משנת 2000,[22] בעוד שמגזין הגרדיאן אמר ששימש כדובר הג'האד האסלאמי בפלסטין בעבר.[15]
עדנאן נעצר כ-10 פעמים מאז - שבע על ידי ישראל (כולל מעצרו האחרון), ופעמיים או שלוש פעמים על ידי הרשות.[22][24][28] עדנאן ישב בסך הכל שש שנים בכלא מאז 1999.[33][26] בין תקופות הכליאה שלו המשיך עדנאן לנהל את המאפייה שלו בעראבה.[34]
בזמן מעצרו עשה עדנאן תואר שני בכלכלה באוניברסיטת ביר זית.[20] הוא גם הפעיל מאפייה בקבטיה וחנות מפעל בכפר הולדתו עראבה.[15][16] הוא נעצר על ידי צה"ל ב-17 בדצמבר 2011 בעראבה באמצע הלילה.[28][35] למחרת, החל בשביתת רעב שהסתיימה 66 ימים לאחר מכן ב-21 בפברואר 2012.[10][11][13] במכתב שמסר לעורכי הדין שלו לשחרור פומבי, הסביר עדנאן כי הוא שובת רעב למען זכויות הפלסטינים ו"הכיבוש הישראלי" לדבריו.
מעצרו ומותו ב-2023
ב-2 במאי מת עדנאן לאחר ששבת מלאכול מעל 40 יום. ימים אחדים לפני מותו, פסק השופט הצבאי סא"ל מנחם דרורי כי עדנאן לא ישוחרר, ופסק כי "הוא אדון על גופו... ועליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו. חברה מתוקנת אינה יכולה להרשות לעצמה להיות בת ערובה של אדם אשר דורש את שחרורו". החלטת השופט דרורי נשענה גם על הקביעה כי עדנאן אינו נמצא בסכנת חיים מיידית, וזאת על אף התראת ארגון רופאים לזכויות אדם כי מרפאת השב"ס איננה ערוכה, מבחינת צוות וציוד, ליתן מענה במקרה של התדרדרות במצבו, התערבות שאותה הסכים עדנאן לקבל.[36]
בתגובה למותו, בהמשך אותו היום שיגרומחבלים מארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני כ-102 רקטות לעבר שדרות, יישובי עוטף עזה ודרום ישראל.[37] במטחים אלו נפצע קשה אדם בשדרות ונפצעו עוד כ-6 אנשים. כשבוע לאחר מכן, ב-9 במאי, יצא צה"ל במבצע מגן וחץ נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
הפגנות ושביתות סולידריות
תגובה פוליטית
הרשות הפלסטינית גינתה את מעצרו אף על פי שעצרה אותו בעצמה בעבר גם כן בצורת מעצרים מנהליים ודרשה לשחררו לאלתר.[38] בתגובה לסירובה של ישראל לערעור של עדנאן, אמר השר לענייני אסירים עיסא קרקה כי ההחלטה הראתה "התעלמות מוחלטת לחייו של עדנאן, ולמעשה דינה אותו למות".[39] הוא שיבח את עדנאן ש"נוקט עמדה" נגד מעצר מנהלי.[38] בעצרת ב-16 בפברואר אמר, "חאדר עדנאן הפך לסמל לאומי, לסמל ערבי ולסמל בינלאומי להגנתו על כבודם של אנשים חופשיים ברחבי העולם כולו".[40]
מוסטפא ברגותי, שנפצע לאחר שנורה ברגל בכדור גומי על ידי כוחות הביטחון הישראליים במהלך מחאת סולידריות לעדנאן,[41] קרא לקמפיין בינלאומי בדרישה לשחרר את עדנאן.[42] מנהיגי הג'יהאד האסלאמי, השתתפו בשביתת הרעב הפתוחה שהחלה ב-15 בפברואר ואמרו שזה "המעט שאנחנו יכולים לעשות למען הסמל האגדי הזה".[43]
בדרשת יום שישי שקדוש לאסלאםבמסגד הגדול בעזה, מנהיג הג'האד האסלאמי, באותו זמן נאפז עזאם, אמר על עדנאן "לא נלחם למען מטרה אישית, אלא למען הגנתם של אלפי אסירים".[16] בנוסף, עזאם האשים מדינות ערביות וגם מדינות מערביות בהתעלמות ממקרה עדנאן באומרו "בושה לאומות של מאות מיליונים (של מוסלמים) על העובדה שחאדר עדנאן עדיין בכלא".[16] גם ראש הממשלה העזתי, איסמעיל הנייה, השתתף בעצרת והכריז באותו יום כי "העם הפלסטיני, על כל מרכיביו ופלגיו, לעולם לא יפקיר את האסירים הגיבורים, במיוחד את אלה שמובילים את קרב שביתת הרעב הזה".[3]
^ 123Hass, Amira (2023-05-04). "Adnan's Lone Strike Exposed the Difficulties of Collective Palestinian Struggle - Israel News". Haaretz.com. נבדק ב-2023-05-06. The fact that he reached 86 days without food or medicine – his longest hunger strike – indicates not only his determination, but also Israeli authorities’ conscious decision to avoid compromising with him even if it leads to his death… Since 1967, there’ve been several mass hunger strikes by Palestinian prisoners in protest of harsh prison conditions. At the end of 2011, Adnan was the first to go on a personal hunger strike against his administrative detention. His strike received a tremendous amount of attention, and he was eventually released – only to be arrested again three years later, and then again in 2018 and 2021… Adnan’s mission to expose the basic injustice in Israel’s military justice system and its casual denial of basic freedoms… His individual strikes have been successful to some extent: His 2011-2012 individual hunger strike led to a general hunger strike by Palestinian prisoners demanding an end to administrative detentions and an improvement to deteriorating prison conditions. This strike led to a decrease in the number of Palestinians in administrative detention that year, from about 310 in January 2012 to 160 in November. Yet since then the number has climbed again.
