ד"ר זיגפריד זיידל (בגרמנית: Siegfried Seidl, 1911 – 1947) היה המפקד הראשון של גטו טרזין, חבר בלשכה המרכזית להגירת יהודים ובנוסף לכך, איש קומנדו של אייכמן בהונגריה במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
זיידל נולד ב-24 באוגוסט בטולן שבאוסטריה והיה תלמיד משפטים שנשר מלימודיו, הוא הצטרף למפלגה הנאצית באוסטריה בשנת 1930 וב-1932 הצטרף גם לס"ס. במרץ שנת 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית והפכה למחוז שלה, אירוע שגרם לזינוק בקריירה הצבאית של זיידל.
ב-2 במרץ 1939 זיידל נישא לאליזבת' סטיבר, גננת לשעבר ותומכת בס"ס.[1]
בשנת 1939, הפך זיידל למפקח משטרת הביטחון בעיר וינה. שנה לאחר מכן שירת במשרד הראשי לביטחון הרייך במחלקת IVB4. כמו כן שירת במשרד הראשי להעברת האוכלוסייה היהודית והפולנית בעיר בלודז'. במסגרת תפקידו גירש אוכלוסיות פולניות ויהודיות משטחי הוורתגאו אל שטחי הגנרלגוברנמן.
ד"ר זיידל נודע בשל כישוריו הקרביים והלוגיסטיים וב-1941 מונה למפקד גטו טרזין העתיד לקום. לפי הוראותיו של אייכמן ניצב זיידל לפגישה עם הנס גינתר (קצין בס"ס) בפראג וביום למחרת נסע למבצר טרזיינשטט לשיחה עם מפקד חיל המצב על פינוי המבצר מאנשי הורמאכט והכנתו להתיישבות אסירים. עם ביקורו במבצר התנגד בחריצות להצעת משרדו המרכזי של אייכמן, שתכנן ליישב שמונים אלף אסירים בגטו העתיד לקום. זיידל טען כי תכולת הגטו המרבית לא תעלה על שלושים אלף אסירים.[2]
זיידל היה מפקד נוקשה שהנהיג בגטו כללים מחמירים מאוד ועונשים כבדים שכללו: כליאת האסירים בתנאים קשים, שימוש באלימות ואפילו הוצאות להורג במקרים חריגים. בתקופת כהונתו כמפקד הגטו נספו אלפי אסירים יהודים. ב-1943 קודם בתפקידו ושימש כאחראי על אסירים יהודים במחנה הריכוז ברגן-בלזן שבסקסוניה.[3]
בשנת 1945, בסוף המלחמה, זיידל נמלט והסתיר את זהותו. בסתיו 1946 הועמד לדין בווינה, נידון לעונש מוות והוצא להורג בפברואר 1947.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
