ונרה 12 (ברוסית: Венера-12), היא משימת חלל סובייטית בלתי מאוישת לחקר כוכב הלכת נוגה, כחלק מתוכנית ונרה. ונרה 12 שוגרה ב־14 בספטמבר 1978 מכן שיגור 81/24 בקוסמודרום בייקונור. הגשושית נבנתה במשרד לאבוצ'קין.
במהלך הטיסה לנוגה בוצע ניסוי סובייטי-צרפתי לגילוי ומדידה של קרינת גמא. לצורך כך הותקנו מכשירי מדידה בונרה 11, ונרה 12 וחללית "פרוגנוז 7". מכשירי מדידה היו במרחק משמעותי ביניהם ולכן היה ניתן לבצע טריאנגולציה לגילוי מקור הקרינה.
הגשושית התנתקה מפלטפורמת הטיסה ב־19 בדצמבר 1978 ונכנסה לאטמוספירה של נוגה יומיים מאוחר יותר ב־21 בדצמבר במהירות של 11.2 ק"מ לשנייה. במהלך הירידה היא הפעילה בלימה אווירודינמית ולאחריה מצנח בלימה שנסתיימה עם בלימה אטמוספירית. היא ביצעה נחיתה רכה על פני השטח ב-06:30 שעון מוסקבה ב־21 בדצמבר, לאחר זמן ירידה של שעה בקירוב. מהירות הנחיתה הייתה 7–8 מטר לשנייה. מידע הועבר לפלטפורמת הטיסה להעברה מחודשת לכדור הארץ במשך 110 דקות אחרי הנחיתה.
רכב הנחיתה נשא ציוד לחקר הטמפרטורה והתרכובת הכימית של הקרקע ושל האטמוספירה. מכשיר שנקרא גרוזה זיהה ברקים בנוגה. לוונרה 11 ולוונרה 12 היו רכבי נחיתה עם שתי מצלמות שתוכננו להדמיית צבע. המצלמות כשלו בהחזרת תמונות כאשר כיסוי העדשה לא נפרד לאחר הנחיתה עקב פגם תכנוני. גם מאבחן האדמה כשל. היה עליה כרומטוגרף גז כדי לאמוד את הרכב האטמוספירה של נוגה ומכשירים לחקר קרינה סולרית מפוזרת. התוצאות שדווחו כללו הוכחה לרעם וברק וגילוי פחמן חד-חמצני בגבהים נמוכים.
מודול הטיסה עבר במרחק 34 אלף ק"מ מנוגה. ב-13 בפברואר 1979 הוא חקר כוכב שביט C/1979 Y1 בעזרת ספקטרומטר אופטי שהותקן בו. ב-5 במרץ 1979 נרשמה התפרצות קרינה שבהמשך זוהה כמגנטר[1]. הקשר עם הגשושית נותק ב-18 באפריל 1980[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
