ולקו קאדייביץ'
Вељко Кадијевић![]() |
|
לידה |
21 בנובמבר 1925
Glavina Donja, ממלכת יוגוסלביה  |
|---|
|
פטירה |
2 בנובמבר 2014 (בגיל 88)
מוסקבה, רוסיה |
|---|
|
מדינה |
ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ממלכת יוגוסלביה, יוגוסלביה הדמוקרטית-פדרלית, רוסיה |
|---|
|
השכלה |
|
|---|
|
השתייכות |
הצבא העממי היוגוסלבי, חיל היבשה היוגוסלבי, צבא יבשה |
|---|
|
תקופת הפעילות |
מ-1942 |
|---|
|
דרגה |
גנרל ארמייה, גנרל הצבא |
|---|
|
פעולות ומבצעים |
|---|
|
|
|
עיטורים |
|---|
- מסדר הכוכב של יוגוסלביה
- מסדר האחווה והאיחוד
- עיטור כוכב הפרטיזנים
- עיטור הצבא העממי היוגוסלבי
- עיטור העוז של צבא יוגוסלביה
- Order of the Yugoslav flag with ribbon
- מסדר הרפובליקה
- עיטור נס המלחמה
- מסדר ההצטיינות הצבאית
|
  |
ולקו קאדייביץ' (בסרבית באותיות לטיניות: Veljko Kadijević, בסרבית בכתב קירילי: Вељко Кадијевић; 21 בנובמבר 1925 – 2 בנובמבר 2014) היה גנרל בצבא העממי היוגוסלבי (JNA). הוא היה שר ההגנה ברפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה מ-1988 עד התפטרותו ב-1992, כך שלמעשה היה מפקד ה-JNA במלחמת עשרת הימים בסלובניה ובשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות של קרואטיה.
חייו
קאדייביץ' נולד בכפר גלאווינה דוניה (Glavina Donja) שבקרבת העיירה אימוצקי שבדלמטיה, קרואטיה, אז חלק מממלכת יוגוסלביה, לאב סרבי ולאם קרואטית. ב-1941 הוא הצטרף לפרטיזנים היוגוסלבים של טיטו, שלחמו במדינות הציר שפלשו למדינה. ב-1943 הצטרף באופן רשמי למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה. לאחר המלחמה הוא למד באקדמיה הצבאית, ולאחר מכן בזו הגבוהה יותר בבלגרד. במהלך שנות ה-80 הפך לבן טיפוחיו של שר הביטחון בראנקו מאמולה (Mamula), ומאוחר יותר לסגנו. הוא החליף את מאמולה ב-1988. לאחר שתמך בראש הממשלה אנטה מרקוביץ' ובמאמציו לשמור על הפדרציה, החל מ-1990 הפך לבעל ברית מסויג של נשיא סרביה סלובודן מילושביץ' והתרחק ממרקוביץ'. לאחר הכישלונות בסלובניה ובקרואטיה, מרקוביץ' דרש את התפטרותו ב-1992. לאחר פרישתו עבר להתגורר בסרביה.
כשבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר זימן אותו כעד בסתיו 2001, הוא טס למוסקבה ביום המחרת. הוא ביקש מעמד של פליט ב-2005, וקיבל אזרחות רוסית ב-2008 בהוראתו של הנשיא דמיטרי מדבדב. לאחר מספר הרשעות בפשעי מלחמה, ב-2007 המשטרה הקרואטית, ומאוחר יותר האינטרפול הוציאו צו מעצר. לאחר שקיבל אזרחות רוסית, ממשלת קרואטיה שלחה בקשה לרוסיה להסגרתו[1]. בקשה זו נדחתה. הוא נפטר ב-2014 במוסקבה[2].
לקריאה נוספת
- John B. Allcock, Marko Milivojević and John Joseph Horto (1988). Conflict in the Former Yugoslavia: an Encyclopedia, "Kadijević, Veljko" (pp. 139-140). ABC-CLIO: California.
- Matjaž Klemenčič and Mitja Žagar (2004). The Former Yugoslavia's Diverse Peoples: A Reference Sourcebook, "Kadijević, Veljko" (p. 380). ABC-CLIO: California.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
