ולנטין טלגדי, (בהונגרית: Telegdi Bálint; בודפשט, 11 בינואר 1922 - פסדינה, 8 באפריל 2006[1]) היה פיזיקאי חלקיקים ניסיוני יהודי-הונגרי-אמריקאי, חתן פרס וולף, פרופסור, חבר במספר אקדמיות למדעים. אחד מאנשי-המאדים (מדענים) על פי ג'רג' מרקס.
ביוגרפיה
הוא ואביו (יזם ספנות) התגוררו במדינות דרום מזרח אירופה מגיל חודש. בשנים 1928–1929 חזרו לבודפשט לשנתיים, שם למד בבית הספר ולמד הונגרית. טלגדי למד בתיכון בווינה ועבר לאיטליה בשנת 1938 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת לוזאן בשווייץ, תואר ראשון בהנדסה כימית (עבודת הדוקטורט שלו הייתה מחקר על "הזמן המת" של שפופרת מונה גייגר של גייגר-מולר) וקיבל את הדוקטורט בפיזיקה במכון הטכנולוגי של ציריך. בין השנים 1951 לבין 1976 לימד באוניברסיטת שיקגו לצדו של אנריקו פרמי. אשתו הייתה מזכירתו של לאו סילארד. בשיקגו הוא הוכיח עם מיואונים כי סימטריית ההשתקפות הימנית-שמאלית (P-symmetry) נפגעת (זה הוכח גם על ידי אחרים), אך הוא הוכיח בנוסף שאם משקפים את המערכת ומשנים את המטען לנגדי זהו סוג של "תמונת מראה" שמופיעה בטבע, הסימטריה של שיקוף מטען + שיקוף חלל (סימטריית CP) נכונה בקירוב טוב. בשני הניסויים הוא חקר את התפוררותם של המיואונים. מיואון פשוט (שלילי) תמיד פולט אלקטרונים בכיוון קוטב אחד ביחס לכיוון הסיבוב שלו, ואנטימון ( אנטי-חלקיק טעון חיובי של המיואון) פולט אלקטרונים לכיוון הקוטב השני. בין השנים 1978–1992 הוא היה פרופסור במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech). הוא קיבל את פרס וולף לפיזיקה לשנת 1991[2]. בשנים 1976 עד 1989, עד לפרישתו, היה פרופסור במכון הטכנולוגי של ציריך (Eidgenössische Technische Hochschule). לאחר פרישתו עבד ב-CERN.
מאמרים קשורים
לקריאה נוספת
- ג'רג' מרקס:הגעתם של אנשי המאדים, מדענים הונגרים שעיצבו את ההיסטוריה של המאה ה-20 במערב, 2000
עבודותיו
ספרות
קישורים חיצוניים
