וליד חאג'-יחיא (ידוע גם בשם וליד צאדק ורוֹוחת כתיבת שמו גם בצורה "ואליד צאדק"; בערבית: وليد حاج يحيى; 1936, טייבה – 19 במרץ 2015) היה פוליטיקאי ומחנך ערבי-ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם מחנה של"י ומרצ, כסגן יושב ראש וכסגן שר החקלאות בממשלת רבין השנייה (1992–1996).
ביוגרפיה
חאג'-יחיא נולד ב-1936 בטייבה, צעיר בניה[1] של משפחת חקלאים אמידה המתגוררת במקום מאות שנים ובעלת שדות רבים. כשהיה בן ארבע נפטר אביו, ומאותה עת עברה אמו לנהל את משק הבית, והיא זו שעיצבה את דמותו של וליד ועודדה אותו. בגיל שמונה עשרה החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים יחסים בין-לאומיים וסוציולוגיה. לימים העיד על עצמו שעד תחילת לימודיו האקדמיים לא הכיר את תושביה היהודים של ישראל ונתקל בהם פעמים ספורות בלבד.[2]
ב-1956,[3] לאחר תום לימודיו האקדמיים, החל חאג'-יחיא לעבוד כמורה בבית הספר התיכון של קיבוץ גן שמואל. בהמשך דרכו הורה בבית ספר התיכון בטייבה וכיהן כסגן-מנהל בית הספר.[4]
חאג'-יחיא החל בצעירותו בפעילות פוליטית במפ"ם. ב-1977 הצטרף למפלגת מחנה של"י עם הקמתה, וב-1981 נכנס מטעמה לכנסת התשיעית עם התפטרותו של אורי אבנרי, בהתאם להסכם הרוטציה שנקבע במפלגה לפני הבחירות.[5] הוא הספיק לכהן בה בארבעת חודשי כהונתה האחרונים והיה חבר ועדת החינוך והתרבות.
בהמשך חזר למפ"ם ונבחר לכנסת השלוש עשרה והארבע עשרה מטעם מרצ. בכהונתו זו היה חבר ועדת החינוך והתרבות והוועדה למאבק בנגע הסמים. בכנסת הארבע עשרה כיהן כסגן יושב ראש הכנסת. בשנים 1992–1996, בתקופת ממשלתו השנייה של יצחק רבין ובממשלת פרס שהמשיכה אותה לאחר הרצחו של רבין, כיהן גם כסגנו של שר החקלאות ופיתוח הכפר יעקב צור.
בשנת 2012 פרסם בהוצאה עצמית ספר אוטוביוגרפי בשם "גולה בארצו: מטייבה לכנסת".
חאג'-יחיא היה אב לשישה.[6] הוא הלך לעולמו ב-2015 ממחלת לב, בגיל 79.
ספרו
- וליד צאדק, גולה בארצו: מטייבה לכנסת; עריכה: גונן נשר, טייבה: הוצאת המחבר, תשע"ב 2012.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יבל ברקאי, ערב יום כיפור בכברי, עם וליד צאדק, הזמן הירוק, 4 באוקטובר 2012.
- ^ לפי דבריו בראיון עמו בתוכניתו של תום שגב "היו ימים", ערוץ הכנסת, 12 בספטמבר 2012.
- ^ תום שגב, כמעט פגישה עם אסד, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012.
- ^ שלמה גינוסר, על סדר היום | חפש אותי, דבר, טור 2, 2 בפברואר 1981.
- ^ יאיר קוטלר, חשיפה | ח"כ מאיר פעיל: לא יפה נפש, מעריב, טור 1, 2 בפברואר 1979.
- ^ יוסף גולן, יום בחינות למורה, דבר, טור 3, 1 ביוני 1980.
.jpg)
