ולדמאר, מלך שוודיה

ולדמאר בירגרסון
Valdemar Birgersson
פסלו של ולדמאר בקתדרלת סקרה
פסלו של ולדמאר בקתדרלת סקרה
לידה 1239
פטירה 26 בדצמבר 1302 (בגיל 63 בערך)
טירת נישופינג, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיהשוודיה שוודיה
בת זוג סופיה, נסיכת דנמרק
שושלת ביילבו
אב בירגר יארל
אם אינגבורג
צאצאים אינגבורג
אריק
מרינה
ריצ'זה
קתרינה
מרגרטה
מלך שוודיה
1250–1275
(כ־25 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדמאר בירגרסון (בשוודית: Valdemar Birgersson;‏ 1239 – 26 בדצמבר 1302) היה מלך שוודיה בין השנים 1250 – 1275.

חייו

ולדמאר היה בנם של בירגר יארל מבית ביילבו ושל הנסיכה השוודית אינגבורג, בתו של אריק העשירי, מלך שוודיה. במשך 16 השנים הראשונות למלכותו היה זה בירגר יארל שהיה השליט למעשה של שוודיה. בירגר יארל היה למעשה השליט דה פקטו של שוודיה כבר משנת 1248, עוד לפני עלייתו לכס המלכות של ולדמאר, בעת תקופת מלכותו של אריק האחד עשר.

כאשר מת אריק האחד עשר ב-1250 נבחר ולדמאר להיות המלך. גם לאחר הגיעו לגיל בגרות ב-1257, החזיק בירגר יארל בשליטה על הארץ. לאחר מותו של בירגר יארל ב-1266 נכנס ולדמאר לעימות עם אחיו הצעיר, מגנוס, דוכס סדרמנלנד, שחפץ לקבל את כתר המלכות לעצמו.

ב-1260 נשא ולדמאר לאישה את סופיה, בתם הבכורה של אריק הרביעי, מלך דנמרק ושל יוטה מסקסוניה. לוולדמאר הייתה גם מערכת יחסים עם גיסתו, אחות אשתו, יוטה. ב-1272 ביקרה יוטה בשוודיה והייתה לפילגשו של ולדמאר. מרומן זה נולד ב-1273 ילד. בשנה שלאחר מכן הושמה יוטה במנזר, וולדמאר אולץ לעלות לרגל לרומא כדי לבקש את מחילתו של האפיפיור.

לאחר קרב הובה שהתנהל בטיווידין ב-14 ביוני 1275 הודח ולדמאר מכסאו על יד אחיו הצעיר מגנוס. מגנוס זכה לתמיכתם של אחיו אריק ושל אריק החמישי, מלך דנמרק, ששלח לטובת המאבק חיילים דנים. מגנוס הוכתר כמגנוס השלישי.

ב-1277 נפרדה סופיה מוולדמאר ושבה לדנמרק. באותה שנה עלה בידו של ולדמאר להשיג את השליטה על מחוזות ביטאלנד שבחלק הדרומי של שוודיה והוא נקרא דוכס יטאלנד. עם זאת, ב-1278 החזיר מגנוס את השליטה על מחוזות אלו לעצמו. ב-1288 נכלא ולדמאר על ידי המלך מגנוס בטירת נישופינג וחי בנוחות עם פילגשיו בכלאו הנוח.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדמאר, מלך שוודיה בוויקישיתוף