ולדימיר בוגוראז (ברוסית: Влади́мир Богора́з, נולד בשם נתן בוגוראז; 27 באפריל 1865- 10 במאי 1936) היה מהפכן, סופר ואנתרופולוג רוסי, הידוע במיוחד במחקריו על אנשי הצ'וקצ'י בסיביר.
ביוגרפיה
בוגוראז נולד בעיר אוברוך במשפחתו של מורה בבית ספר יהודי. בוגוראז שינה את שם הולדתו מנתן לוולדימיר לאחר שהתנצר בבגרותו. כשסיים את גימנסיה צ'כוב ב-1882, הוא נרשם לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סנט פטרבורג, אך פוטר בשל פעילות מהפכנית עם נרודניה ווליה והוגלה לעיר הוריו, שם בילה 11 חודשים בכלא בגין תעמולה מהפכנית. בשנת 1886, הוא עבר לסנט פטרסבורג, שם נעצר והוגלה מאוחר יותר לצפון מזרח סיביר, ליד יקוטסק (1889–1899), שם חקר את העם הצ'וקצ'י, אורח חייהם, מסורותיו, שפתו ואמונותיו, ואסף חומר רב ערך.[1]
בוגוראז פרסם את יצירותיו הספרותיות הראשונות בתחילת שנות ה-80, אך הוא התפרסם בשנים 1896–1897 תחת השם הבדוי הספרותי Tan על שירים ורומנים שפורסמו בכתבי עת שונים. ב-1899 פרסם את הספר "סיפורי צ'וקצ'י" וב-1900 "שירים".
החומרים האתנוגרפיים שפרסם בכתבי העת של האקדמיה הרוסית למדעים, כגון "דגימות של חומרים לחקר השפה והפולקלור של צ'וקצ'י" ו"מחקרי השפה והפולקלור של הצ'וקצ'י שנאספו במחוז קולימה", היו תרומה רבת ערך לפיתוח הבלשנות. ועשה את המחבר ידוע ברחבי העולם. בשנת 1899, בהמלצת האקדמיה למדעים, הוזמן בוגוראז על ידי המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע בניו יורק למשלחת לצפון הפסיפיק (1900–1901) שמטרתה לחקור את האתנוגרפיה, האנתרופולוגיה והארכאולוגיה של החופים הצפוניים של האוקיינוס השקט. שם בוגוראז וחברו ולדימיר יוכלסון היו אחראים על אזור אנאדיר בסיביר, אספו חומרים למחקרים אתנוגרפיים של צ'וקצ'י, קוריאקים, לאמוטים ועמים סיביריים ילידים אחרים. הוא עזב את רוסיה מסיבות פוליטיות ב-1901 והתיישב בעיר ניו יורק, שם הפך לאוצר המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע והפיק את יצירותיו האנתרופולוגיות הגדולות על הצ'וקצ'י (1904–1909).[2]
בוגוראז חזר לרוסיה בשנת 1904. ועזר בארגון קונגרס האיכרים הראשון. ב-1910 יצא לאור אוסף מיצירותיו בעשרה כרכים. ב-1917 הוא הפך לפרופסור לאתנולוגיה באוניברסיטת פטרוגרד. בוגוראז, בעזרתו של לב שטרנברג, ארגן את המרכז האתנוגרפי הרוסי הראשון באוניברסיטה.[3] במהלך שנות ה-20 וה-30 הוא עשה עבודה אנתרופולוגית חשובה ביצירת והוראת שפות כתובות עבור עמים סיביריים ילידים והקים את המכון בלנינגרד לחקר עמי הצפון.
בפגישות שונות הואשם המהפכן הזקן בכך שהפך את המכון למעבדה מדעית, בניסיון לפצל את המכון ולהשיג כוח אישי של "התלהבות מהתרבות הפופוליסטית ושל גישה סנטימנטלית לעמי הצפון"; של הכחשת קיומם של מעמדות בקרב הילידים ו"כתוצאה מכך... הגן עליהם מפני ההשפעה (המזיקה כביכול) של הפיתוח הכלכלי".
אבל בוגוראז ובני בריתו הגנו על עצמם בתקיפות, ובטענה שהם דבקים בקו הפוליטי החדש (הגדרת השמאנים ככוהנים, הפעלת ניתוח מעמדי קפדני על השבטים והנחת היסוד לקולקטיביזציה) הם הצליחו לשמור על עמדותיהם, למרות שהם נותרו תחת בדיקה מדוקדקת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Boas, Franz (1937). "Waldemar Bogoras". American Anthropologist. New Series. 39 (2): 314–15
- ^ Katharina Gernet: Vladimir Germanovich Bogoraz (1865–1936): A bibliography. (104 p.) (=Mitteilungen des Osteuropa-Instituts München 33)
- ^ Merriam-Webster (1995) Merriam-Webster's Biographical Dictionary; 1st edition. Merriam-Webster. 1184p
