וילהלם ריטר פון לֶבּ (Wilhelm Ritter von Leeb; 5 בספטמבר 1876 – 29 באפריל 1956) היה גנרל-פלדמרשל בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
לב נולד ב-5 בספטמבר 1876 בלנדסברג אם לך, בוואריה, ובשנת 1895 נכנס לאקדמיה הצבאית והוכשר כקצין ארטילריה ברגימנט ארטילריית השדה הבווארי ה-4 (קניג). בשנת 1900 שירת בהתנדבות בתפקיד זה בסין במרד הבוקסרים. בתחילת מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין מטה בקורפוס הבווארי ה-1, ובמרץ 1915 הועבר למטה הדיוויזיה הבווארית ה-11, עמה לחם במהלך מתקפת גורליצה-טרנוב. על פעולותיו במהלך המערכה קיבל לב את תואר האצולה ריטר, ושמו שונה ל"פון לב". ב-19 במאי 1916 הועלה לדרגת מיור, ובמאי 1917 הועבר למטה קבוצת הארמיות רופרכט, בה שירת עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה נשאר פון לב ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באוקטובר 1920 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ומקיץ 1921 הועסק כראש המטה במחלקה השנייה של הרייכסווהר בשטטין. בסתיו 1923 התמנה לראש מטה הדיוויזיה ה-7 של הרייכסווהר במינכן, והיה בכוח הצבאי שדיכא ב-1923 את הפוטש במרתף הבירה של היטלר. בשנת 1924 התמנה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הארטילריה ה-7 (בוואריה). ב-1 בפברואר 1925 הועלה לדרגת אוברסט, וב-1 בפברואר 1926 מונה למפקד רגימנט הארטילריה ה-7 (בוואריה). ב-1 בפברואר 1928 מונה למפקד אגד הארטילריה ה-5 בשטוטגרט, וב-1 בפברואר 1929 הועלה לדרגת גנרל מיור. לאחר מכן מונה במקביל למנהיג אגד הארטילריה ה-7, וב-1 בדצמבר 1929 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-1 בפברואר 1930 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-7 (הבווארית), ובמקביל מונה למפקד המחוז הצבאי השביעי, וב-1 באוקטובר 1933 מונה למפקד פיקוד הקבוצה השנייה בקאסל, וב-1 באפריל 1934 הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים[1].
היטלר לא חיבב את פון לב בגלל היותו קתולי מאמין וחוסר התלהבותו מהנאציזם, אבל העריך אותו מבחינה מקצועית, ובתחילת 1938 נאלץ פון לב לפרוש מהצבא. בסתיו 1938 גויס פון לב מחדש, ומונה למפקד הארמייה ה-12, עמה נטל חלק בכיבוש חבל הסודטים, ובמרץ 1939 לקח חלק בהשתלטות הגרמנית על צ'כיה[1].
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה פון לב למפקד קבוצת ארמיות C והיה מפקד החזית המערבית בעת כיבוש פולין. כוחותיו המשיכו להיות במגננה גם במאי 1940 בתחילת המערכה על צרפת, אולם בהמשך הוא הצליח לפרוץ דרך קו מאז'ינו[1]. על ניצחונותיו בצרפת קיבל פון לב את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל וב-19 ביולי 1940 הועלה לדרגת גנרל-פלדמרשל.
ערב מבצע ברברוסה קיבל פון לב את הפיקוד על קבוצת ארמיות צפון שכלל את ארמיית הפאנצר הרביעית (בשלב זה נקראה קבוצת הפאנצר הרביעית) של אריך הפנר והוטל עליו להתקדם לעבר לנינגרד ולכבוש אותה ואת כל האזור הבאלטי. בתחילה התקדמה המתקפה לפי התוכנית. החזית הרוסית התמוטטה ובתחילת ספטמבר הגיעו הגרמנים לפאתי לנינגרד. מפקד חזית לנינגרד בצבא הרוסי, וורושילוב, האמין שהכל אבוד והביע רצונו לצאת לקו הראשון בתקווה שייהרג. במקומו קיבל גנרל גאורגי ז'וקוב את הפיקוד על החזית ב 10 בספטמבר 1941, ותוך שלושה ימים הצליח לארגן את הגנת העיר ולמנוע את נפילתה. התנופה הגרמנית נעצרה והיטלר כינה את פון לב "סנילי וקתולי שאוהב יותר להתפלל מאשר להילחם". בינואר 1942 ביקש פון לב להשתחרר מפיקוד על החזית והיטלר קיבל את בקשתו ולא הטיל עליו כל תפקיד עד סיום המלחמה. רשמית נמסר שפון לב פרש מסיבות בריאותיות.
ב-1945 נעצר פון לב ונשפט במשפטי נירנברג לשלוש שנות מאסר. הוא שוחרר ב-1948 ובילה את שארית חייו עם משפחתו עד למותו בשנת 1956.
אידאולוגיה
פון לב ממעט להציג את עמדותיו ביומנו. בכל זאת, בשיחה שתועדה ביומנו, הוא מתייחס לרצח אלפי יהודים בקובנה ואומר שאין לו כל שליטה על העניין ועדיף שיתרחק מעיסוק בנושא. על פי עדות במהלך משפטי נירנברג, הוא אמר בשיחת טלפון עם היטלר שחיילים גרמנים אינם יורים בנשים וילדים. הוא מחה בפני ולטר פון בראוכיטש על ההוראה לחסל קומיסרים קומוניסטים שייפלו בשבי, אולם בכל זאת הארמיות שלו לקחו חלק פעיל במאבק האידאולוגי של היטלר ובחיסול קומיסרים[2].
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
