תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1]. תוכנית הבניין וחזיתו בעלי סימטריה דו-צדדית האופיינית לעבודותיו של פלאדיו. הוילה עשתה שימוש ליסודותיה בשרידי הבניין מימי הביניים שעליו נבנתה. השרידים נראים היטב באחורי הבניין.
במרכז מצוי בית האדון והוא בעל מתאר רבוע. כמקובל בווילות של פלאדיו גם כאן לבניין שלוש קומות הניכרות בחלונותיהם. קומת האדון בעלת החלונות הגבוהים היא הקומה השנייה, אליה עולה גרם מדרגות רחב ביותר וארוך מאוד. מתחתיה נמצאת קומת השירותים הנמוכה, שחלונותיה צרים מאוד. הקומה העליונה שמתחת לגג ניכרת בחלונותיה הצרים, והיא נועדה לאחסון של תוצרת חקלאית, כיאה לווילה כפרית. גרם המדרגות הרחב עולה אל מבואה המעוצבת בדמות חזית מקדש רומי כמקובל אצל פלאדיו. שישה עמודים בסדר יוני תומכים בגמלון משולש ובו קבוע סמל המשפחה. בתוכנית המבנה שפורסמה בספרו של פלאדיו תוכננה לבניין מבואה דומה בחזית האחורית, אך חלק זה לא בוצע.
לבניין חצר קדמית נרחבת ומשני עבריה שני אגפים המשמשים לאחסון המתקנים החקלאיים ואורוות הסוסים. אגפים אלה מחוברים לבניין המרכזי באמצעות סטווי עמודים בעלי מתאר של רבע מעגל כל אחד, ולו עמודים מן הסדר הטוסקאני.
כנזכר בספרו, את עיטור קירותיהם של החדרים הפקיד פלאדיו בידיו של הצייר ג'יאלו פיורנטינו. מציורי הקיר נותרו שרידים בלבד.
