סולסברי נולד ב-2 ביוני1820 ב-Mispillion Hundred, מחוז קנט, דלאוור, והיה בנם של ויליאם ומרגרט אן סמית' סולסברי. הוא היה אחיהם הצעיר של המושלגוב סולסברי והסנאטור האמריקני אלי סולסברי. הוא התחתן עם אנני פונדר, אחותו של המושל ג'יימס פונדר, ונולדו להם שלושה ילדים, ג'ון פונדר, מרגרט ווילארד הבן. הם היו חברים בכנסייה האפיסקופלית. סולסברי התחנך בדיקינסון קולג' ובקולג' של דלאוור, כיום אוניברסיטת דלאוור, למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור והחל את עיסוקו בכך בג'ורג'טאון, דלאוור. הוא היה בעל עבדים. [1]
קריירה פוליטית
סולסברי היה התובע הכללי של דלאוור מ-1850 עד 1855, ונבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1858, תוך שהוא מביס את הסנאטור האמריקאי המכהן מרטין וו. בייטס. סולסברי נבחר מחדש ב-1864, אך הובס בניסיונו להיבחר לכהונה שלישית ב-1870 על ידי אחיו הבכור, אלי סולסברי. הוא כיהן שתי כהונות מלאות מ-4 במרץ1859 ועד 4 במרץ 1871. לאחר מכן המשיך בעיסוקו במשפטים וכיהן כצ'נסלור דלאוור מ-1873 ועד מותו ב-1892.
ב-1863 היה סולסברי מבקר חריף של ממשל הנשיאאברהם לינקולן. בהתנגדות למלחמה בכלל ולהשעיית ההביאס קורפוס באופן ספציפי, ניסה סולסברי למנוע הצבעה המקיימת את הצו הביצועי השנוי במחלוקת. ככל הנראה כשהיה שיכור, תקף סולסברי מילולית את הנשיא בקומת הסנאט במה שג'ון היי תיאר כ"שפה המתאימה רק למוכרת דגים שיכורה". הסנאטור סולסברי כינה את לינקולן "אימבציל" והצהיר כי הנשיא הוא "האיש החלש ביותר שהוצב אי פעם בתפקיד בכיר". כאשר סגן הנשיא האניבל המלין קרא לסולסברי לסדר, הסנאטור סירב לשבת במקומו. לבסוף ניגש הסמל של הסנאט להוציא את סולסברי ממליאת הסנאט כאשר הסנאטור הניף לפתע אקדח, הניח אותו על ראשו של הסמל ואמר, "לעזאזל, אם תיגע בי אני יורה בך למוות!" בסופו של דבר, סולסברי נרגע והורחק ממליאת הסנאט. [2]