בוידין שורר אקלים ממוזג עם השפעה יבשתית, כשבאזור הסמוך מאוד לגדות הדנובה, נוצר מיקרו אקלים עם מאפיינים ממתנים דמויי אקלים ים תיכוני. ככלל, החורפים קרים ושחונים והקייצים חמים מאוד. החודש הגשום ביותר הוא יוני ובו יורדים 69 מילימטרים של גשם והחודשים ינואר עד מרץ ואוגוסט הם השחונים ביותר. הדנובה על פלגיו ויובליו מהווה את מקור המים המרכזי של העיר, אשר סובלת מעת לעת מהצפות בשל עלית מפלס מי הנהר. וידין היא העיר ה-19 בגודלה בבולגריה מבחינת כמות האוכלוסין. בימינו מבנה האוכלוסייה הוא הומוגני יחסית בשל הטיהור האתני שבוצע בקרב התושבים המוסלמים לאחר קבלת עצמאות בולגריה ועזיבתם של התושבים ממוצא רומני לרומניה, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. הירידה בחשיבותו של הנמל בעיר, הביאה לירידה הדרגתית בכמות האוכלוסייה וכן עלייה בגילה הממוצע. נכון לשלהי 2008 כ-30% מתושבי העיר הם גמלאים.
היסטוריה
במהלך המאה ה-3 לפנה"ס הקימו שבטים קלטים באזור וידין ישוב בשם דאונוניה[1]. ב-46 נכבש המקום על ידי האימפריה הרומית והעיר הפכה חלק מפרובינצייתמואסיה תחת השם בונוניה והרומים פעלו לביצור העיר וחיזוק חומותיה. בהמשך עבר המקום לחזקת האימפריה הביזנטית תחת השם וידיני והאימפריה הבולגרית הראשונה תחת השם בדין. ב-1003 הצארגבריל ראדומיר הצליח להחזיק בעיר תחת מצור ממושך שהטילו עליה הביזנטים והסתיים לאחר כשנה בנסיגת כוחותיהם.
העיר וידין ממוקמת בחלק הצפון מערבי של מישור הדנובה וממוקמת בתוואי הנהר הזורם מצפון לדרום, בגובה של 35 מטרים מעל פני הים.
75% משטח הרשות המקומית הם קרקע חקלאית, כ 6.5% הם שטחים המכוסים מים, 9% מיושבים ו כ-3% שטחים מושקים. עד לראשית המאה ה-21 הייתה התעשייה הפטרו-כימית המובילה באזור העיר. בווידין ממוקמים בעיר מפעלים לייצור רכיבים אלקטרוניים, ייצור גבס לבניין ומבנים טרומיים. כמו כן קיימים מספר יקבים, מפעל טקסטיל, מפעל לצמיגים, לכלי עבודה, חברת הנדסת בניין, מספר מחלבות וכן חברת תחבורה המפעילה צי משאיות. בסביבות העיר שטחים חקלאיים רבים המניבים ירקות וכן שטחי גפנים ליין. האתר המתויר ביותר הוא מבצר באבא וידה מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה, אשר נבנה על חורבות מצודה מהתקופה הרומית ושימש עמדת מפתח גם בתקופה העות'מאנית. עוד ניתן לבקר במסגד והספרייה ע"ש אוסמאן פאזוואנטואולו, הקתדרלה של דמטריוס הקדוש ובית הכנסת, אשר נבנה בשנת 1894 ועומד היום חרב.
תחבורה
בעיר נמצא המתחם המרכזי של נמל הדנובה אשר בראשית המאה ה-21 ירדה חשיבותו. עם זאת מכונה וידין "השער הקדמי" של בולגריה והיא מצויה גם בצומת דרכים של נתיבי התעבורה האירופיים, כשדרכה עוברים נתיב מספר 4 המחבר את מזרח אירופה עם יוון ונתיב מספר 7 העובר לאורך תוואי הדנובה. מהעיר יוצאים מספר קווי מעבורות לאורך הדנובה לצורכי מסחר ותעבורת נוסעים. בשלבי בנייה גשר נוסף על הדנובה שיקשר את העיר לגדה הרומנית של הנהר ובנייתו צפויה להסתיים ב-2012. העיר ממוקמת על צומת מסילות ברזל המקשרת אותה עם הערים המרכזיות בבולגריה.
במחצית השנייה של המאה ה-17 הוקמה מחדש קהילה אשכנזית קטנה ובהמשך הגיעו גם יהודים ספרדים, רובם עסקו במסחר או בגביית מיסים. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הוחרבה וידין בהרעשות ארטילריות ובני הקהילה נטשו אותה זמנית. לאחר המלחמה והקמת נסיכות בולגריה שבו היהודים אליה וב-1894 הוקם בית הכנסת המרכזי החדש. ליהודים היו מוסדות קהילה משגשגים, תאי תנועות נוער ובית ספר בו למדו מרבית התלמידים היהודים בעיר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 2,000 נפשות. לאחר גירוש יהודי סופיה ב-25 במאי1943 קלטה קהילת וידין אלפי מגורשים. מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בווידין כמה עשרות יהודים.
