הקיסר וו מהאןּ (או בשמו הרשמי שְׂיָאוווּ חְוָאנְגְדִי, במנדרינית: 孝武皇帝, הקיסר וו מכבד ההורים; 30 ביולי 157 לפנה"ס – 29 במרץ 87 לפנה"ס) קיסר סין השביעי לשושלת האן המערבית היה מגדולי הקיסרים הסינים אי פעם. שלטונו אשר נמשך משנת 141 ועד 87 לפנה"ס היה שיא של 54 שנים בתקופת שלטונו של קיסר סיני, שיא אשר ישבר רק 1,800 שנים מאוחר יותר בידי קאנגשי, קיסר סין לשושלת צ'ינג. למרות הישגיו הקיסר זכור גם בשל אכזריותו, רודנותו ואמונותו בכישוף אשר הובילה למוות של רבים.
הקיסר וו מהאן ביצע ארגון מחודש של האימפריה ואימץ דוקטרינה המבוססת על קונפוציאניזם. מעבר לכך הוא נודע כקיסר הראשון לכבוש מעבר לאזוריה המקוריים של סין כאשר פלש מעבר גאנסו של היום וכבש את כלל אגן טארים. בעת כיבוש זה הקיסר החל ביצירת מערכת הסחר הבין-לאומית הראשונה דרך האזור שיוודע לעתיד כדרך המשי.
שנותיו הראשונות
הקיסר וו מהאן, או כפי שנודע בצעירותו לְיוּ צֶ'ה (劉徹) היה הבן ה-11 במספר של ג'ינג, קיסר סין השישי לשושלת האן, נוסף על כך היה ליו צ'ה נינו של הקיסר גאו דזו הגדול.
על אף היותו רחוק מראשית סדר הירושה הקיסרי, פעילים ומקורבים לאביו הפכו אותו ליורש עצר בעודו בן 7. חינוכו התמקד בשני נושאים מרכזיים: דאואיזם וקונפוציאניזם מכתביהם של לאו דזה וקונפוציוס.
קיסר סין
בעודו בן 16 החל שלטונו של וו כקיסר סין לאחר מות אביו בגיל 47. ראשית היה תחת השפעתם של יועצים ורבי כוח בחצר המלוכה הסיני אך עם שנות השלושים למאה השנייה לפנה"ס לקח וו את מושכות השלטון לגמרי.
מלחמותיו
השיונגנו היו קונפדרציה של שבטים נוודים שמקורם מעמים טורקיים או מונגולים מצפון לסין. פעמים רבות כוחות הנוודים יצאו לעברי סין לבזוז את אוצרותיה הרבים. בשל פשיטות הנוודים יצר צ'ין שה-חואנג, קיסר סין הראשון ומייסדה של שושלת צ'ין את החומה הגדולה של סין.
עם עלייתו של הקיסר וו מהאן לשלטון הוא הבין כי המדיניות ההגנתית של קודמיו לא תשפר את המצב ולא תביא להתקדמות ביחסי החוץ של סין.
משנת 133 לפנה"ס החלו פשיטות חוזרות ונשנות של הצבא הסיני על החזית המערבית של השיונגנו, האחרונים הרבו להתמקד בפשיטות מדרום ממלכתם ועל כן הפלישה הסינית המערבית תפסה אותם ללא כל מוכנות. הקיסר וו מהאן פעל ביד ברזל על צבאו עד אשר כבש את אגן טארים ובכך שליש מתוך כלל ממלכת השיונגנו סופחה לתוככי סין.
עד שנת 101 לפנה"ס כבש צבא סין את השטחים הנרחבים מידי השיונגנו והתקדם עד אל עמק הפרגנה (באוזבקיסטן של היום), כמו כן איחד את דרום סין מידי ממלכת נאן-יואה (גֶ'גְ'יאנְג, פֿוּגְ׳יֵין, גְ'יָאנְגְשִׂי, חוּנָאן, גְוָאנְגְדונג וגְוַאנְגשִׂי של היום) ולאחר מכן, היה וו הקיסר הראשון אי פעם לפלוש ולכבוש את וייטנאם ואת כלל החוף האסייתי אל ים סין הדרומי.
מנקודה זאת ולמשך 2,000 השנים הבאות וייטנאם תכבש ותמרוד בכיבוש הסיני פעם אחר פעם.
כלכלה
עקב כלל המערכות הצבאיות, הכלכלה הסינית הייתה במצב רעוע מה שהביא את הממשלה להעלות מיסים ולייצב מונופול על מלח, ברזל ויין.
שלטונו של הקיסר וו מהאן התאפיין באי-שקט אזרחי וכלכלה מעורערת. על כן הקיסר יצר מערכת ביקור שפעלה על הבירוקרטיה המדינית והעלה לדרגים שם אנשים שדמו לו באופי נוקשה, סמכותני וחסר רחמים.
מעבר לפעולות הפנימיות מבחינה כלכלית, הקיסר וו מהאן כאמור הקים את מעבר הסחר הבינלאומי בדרך המשי. דרך המשי נעה ממערב סין בעמק הפרגנה; מצפון להינדו-כוש בטרנסאוקסאניה ומשם דרומה אל ח'וראסאן שם נפתחה הדרך אל האימפריה הפרתית ממערב (אשר ממנה עבר הסחר אל תוך המזרח התיכון והים התיכון), כמו גם נהר האינדוס ותת-היבשת ההודית ממזרח.
הדת במדינה
על אף שלטונו הנוקשה, הקיסר וו מהאן נודע בקידום הקונפוציאניזם להיות לדת השמרנית של המדינה. הוא לא ראה ערך ברעיון הדתי שמנהיג צריך להיות דמות אב חמה לעמו, אך כן ראה ערך רב בכתביו של קונפוציוס אשר התאימו לאמונותיו הדתיות.
כמו שהיה עם הקיסר הסיני הראשון, צ'ין שה-חואנג, הקיסר וו מהאן חיפש ללא הפסק את הדרך לחיי הנצח. מירב הטקסים הדתיים אותם הורה לתפעל היו בדרך מסוימת קשורים לחיפושו אחר חיי האלמוות, הוא בנה בניינים ומקדשים לשקם את רוחות המתים ושלח אנשיו לחפש אחר אי מיתולוגי בו חיים בני האלמוות. בראיית העולם הסיני של אותה העת, הקיסר וו מהאן כבש את רוב העולם ועל כן עשה כל שביכולתו לא לעזוב את אותו העולם.
שנים אחרונות
ארבעת השנים האחרונות לחייו של הקיסר וו מהאן היו שנים של חרטה ונסיגה מדעותיו הקודמות. ממלכתו לא יכלה הייתה לשאת מדיניות אגרסיבית ונוקשה כקודם לכן והקיסר הוכרח להתחיל בתקופה של מדיניות סטטית.
בשנת 91 לפנה"ס סבל הקיסר וו מהאן אסון אישי כאשר בנו ויורשו הואשם בשגגה כי ביצע כישוף נגד אביו הקיסר. מחשש כי יוצא להורג, יורש העצר החל מרד שבסופו עשרות אלפים מתו והוא עצמו נמצא בחרבו. זמן קצר לפני מותו הקיסר מינה את אחד מילדיו בן השמונה לרשת אותו, בעת האחרון נפטר מתסבוכת רפואית, הקיסר האשים את אימו של הילד במותו וכלא אותה, לאחר מכן מתה האם מצער.
הקיסר הקיסר וו מהאן נפטר לבסוף בשנת 87 לפנה"ס.
מורשת
הקיסר וו מהאן זכור בעיקר בזכות כיבושיו הצבאיים; מכאן, התואר שניתן לו לאחר מותו, וו די, שפירושו "הקיסר הלוחם". הרפורמות המנהליות שלו הותירו חותם מתמשך על המדינה הסינית, והכרתו הבלעדית בקונפוציאניזם השפיעה באופן קבוע על ההיסטוריה של מזרח אסיה שלאחר מכן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
