PROFILPELAJAR.COM

ואצלב, מלך הונגריה
Vencel magyar király
לידה	6 באוקטובר 1289; פראג, ממלכת בוהמיה
פטירה	4 באוגוסט 1306 (בגיל 16); אולומואוץ, ממלכת בוהמיה
מדינה	ממלכת בוהמיה
בן או בת זוג	Viola of Teschen (1306–?)
	→ אנדראש השלישי, מלך הונגריה בלה החמישי, מלך הונגריה ←
	→ אנדראש השלישי, מלך הונגריה בלה החמישי, מלך הונגריה ←

ואצלב, מלך הונגריה (בהונגרית: Vencel magyar király; לעיתים קרובות ואצלב הצ'כי, שמו כשליט ההונגרי היה: ונצל, בצ'כית: Václav; בפולנית: Wacław;‏ 6 באוקטובר 1289 – 4 באוגוסט 1306). ואצלב היה הדוכס המלכותי הצ'כי והפולני משושלת פז'מיסל (אנ') (אנ'). הוא בנם של מלך בוהמיה ואצלב השני ומלכת בוהמיה יודית הבסבורג (אנ'). במהלך האינטררגנום, כולל בין השנים 1301 עד 1305, היה מלך הונגריה, ולאחר מכן מ-1305 ועד מותו בשם ואצלב השלישי היה מלך בוהמיה ותחת השם Wenceslaus II היה מלך פולין.

יחסי הונגריה-בוהמיה בסוף המאה ה-13

גם אביו וגם אמו של ואצלב השני היו קשורים לבית ארפאד בצד הנשי ולכן ואצלב הופיע כטוען לכס המלכות ההונגרית כבר ב-1290. בניגוד לשאר אירופה, בהונגריה, מוצאו של אנדראש השלישי, מלך הונגריה הוכר כלגיטימי. ואצלב היה קשור גם בסכסוכים האזרחיים הקשורים לאביו החורג, הלורד (ברון) הצ'כי זאוויס רוזנברג, כך שבאותה תקופה השליט משושלת פז'מיסל (Přemysl) עדיין לא עלה על כס המלכות ההונגרי. לאחר הוצאתו להורג של זאוויס רוזנברג (24 באוגוסט 1290), ואצלב השני החל לשלוט באופן עצמאי בבוהמיה ומיקד את תשומת לבו בעיקר בפתרון הבעיות הפנימיות של המדינה ולכן לא היווה איום על המלך אנדראש השלישי. תחת שלטונו של אנדראש הקשר הטוב בין שתי המדינות התבטא גם בכך שבפברואר 1298 ואצלב ובתו של אנדראש ארז'בט (אנ') התארסו. יחסי הונגריה-בוהמיה הועמו מעט מהעובדה שב-1297 ב-18 ביוני נפטרה אמו של ואצלב, יודית הבסבורג (Judith of Habsburg), שהצליחה ליישב את הניגודים בין אחיה אלברט הבסבורג לבין בעלה ואצלב השני. בסכסוך החדש בית הבסבורג-שושלת פז'מיסל שהתהווה, מקומו של אנדראש השלישי סומן על ידי נישואיו לאגנס הבסבורג (אנ'), אך לא התרחש עימות גלוי בחייו של אנדראש.

בחירתו למלך ההונגרי

לאחר מותו הבלתי צפוי של אנדראש השלישי, כמה נסיכים הודיעו על תביעתם לכס המלוכה ההונגרי. המועמד עם התמיכה הזרה הגדולה ביותר הייתה בקארוברטו (Caroberto), בהונגרית קארוי רוברט (שהיה נסיך ממוצא איטלקי-צרפתי-גרמני), שהגיע ממשפחת אנז'ו מנאפולי, ולימים הפך מלך הונגריה כקארוי הראשון, מלך הונגריה. קארוי רוברט נהנה מתמיכת הכס הקדוש, בזמן מותו של אנדראש, הוא כבר שהה בהונגריה כטוען לכס המלכות. הוא ניצל את ההזדמנות להכתיר את עצמו למלך באביב 1301 באסטרגום על ידי הארכיבישוף הנבחר גרגיי ביצ'קאי. עם זאת, הלורדים (הברונים) ההונגרים פחדו מהתחזקות ההשפעה האפיפיורית, הם לא הכירו בהכתרה ההזדמנותית ובמאי 1301, באספה הלאומית (פרלמנט) שבחר את המלך בבודה, נבחר הנסיך ואצלב למלך. יש גם דעה כי הכתר ההונגרי הוצע לראשונה לאביו, לוואצלב השני, אך הוא לא קיבל אותה בטוענו לגבי ידיעתו את השפה ההונגרית והמליץ על בנו במקום זאת.^[1] התמיכה בוואצלב בתוך המדינה הייתה גדולה משמעותית מזו של קארוי רוברט, למעט כמה לורדים מאזור הספר הדרומי והארכיבישוף, כל האחרים תמכו בממלכתו של ואצלב. ב-27 באוגוסט 1301, בסקשפהרוואר, הארכיבישוף יאנוש מקלוצ'ה הכתיר את ואצלב למלך בכתר הקדוש ההונגרי (אנ') והוא, כמלך הונגריה לקח לעצמו את השם לאסלו שהיה פופולרי במדינה באותה תקופה. בדומה להכתרת האביב של קארוי רוברט, גם הכתרת ואצלב לא עמד במנהגים המשפטיים המקומיים, משום שהיא לא בוצעה על ידי הארכיבישוף של אסטרגום. במחצית השנייה של 1301, היו למדינה אפוא שני מלכים בעלי לגיטימציה מפוקפקת, אך אף אחד מהם לא הפעיל כוח ממשי. המרוויחים היחידים מהמצב היו ברוני המחוזות, שניצלו היטב את המאבק (הסמוי בינתיים) בין שני המלכים.

משחקי כס, השגריר האפיפיורי

בספטמבר 1301, הקרדינל ניקולו בוקאסיני, (לימים האפיפיור בנדיקטוס האחד עשר) שליח האפיפיור בוניפאציוס השמיני הצליח בדיפלומטיה מיומנת של קרדינל להשיג שרוב הכמורה הבכירה ההונגרית צידד בקארוי רוברט. בינתיים, הצבא הפרו-אנג'ו בראשות מיקלוש ולרינץ צ'סנקי התקדם מטרנסדנוביה וצר על העיר בודה. עם זאת, העיר נותרה בצד ואצלב ולאחר שצבאותיו של איבאן קסגי התקרבו לעיר, נאלץ קארוי רוברט לסגת ללא תוצאות. בתגובה, השגריר האפיפיורי קילל את מושבו של ואצלב בקללה כנסייתית, אך אנשי בודה גירשו את הכמרים שהלכו בעקבות האיסור והמשיכו לערוך את כל הטקסים הדתיים בעידודו של פטורמן, הרקטור הפרו-ואצלבי שעמד בראש העיר. השגריר עזב לבסוף את הונגריה בתחילת 1303 מבלי להשיג את מטרתו. עם זאת, האפיפיור עדיין לא ויתר על עזרה לאנז'וס לעלות על כס המלכות של הונגריה. הוא זימן את הצדדים לבית המשפט האפיפיורי, ולאחר מכן ב-1303 הוא הכריז שלא ניתן למלא את כס המלוכה ההונגרי בבחירות, אלא בירושה, וכי היורש החוקי הוא נכדה של המלכה מרי מנאפולי, קארוי רוברט. האפיפיור אסר על המלך הצ'כי ובנו להשתמש בתואר המלוכה ההונגרי ותחת עול הנידוי קרא למנהיגים החילונים והכנסייתיים ההונגרים לשרת את האנז'ו.

התפטרות ואצלב מהכס ההונגרי

הניגודים בין ואצלב לבין אלברט הבסבורג התחדדו ב-1304. המלוכה של ואצלב השלישי פגעה שוב ושוב באינטרסים של ההבסבורגים, משום שמצד אחד, השלטון הפולני, הצ'כי וההונגרי של שושלת פז'מיסל פירושו היה שליטה נגדית בכוח מול ההבסבורגים ומצד שני אלברט הבסבורג היה מצד אמו דודו של קארוי רוברט, שגם הוא תבע כאמור את הכתר ההונגרי. לפני ההתנגשות הצפויה, רצה המלך הצ'כי לסדר את מצבו של בנו. עד אז, התמיכה בוואצלב בהונגריה נחלשה משמעותית. ואצלב השני הגיע להונגריה עם צבא גדול באוגוסט 1304, אך בסופו של דבר הוא קבע את מצבו של בנו כחסר סיכוי. הוא הפקיד את ניהול המדינה בידי אדון המחוז, איבן קסגי, שעמד לצד בנו ולקח את בנו יחד עם תכשיטי ההכתרה לפראג. בכך שמינה את קסגי ונטל את הכתר הקדוש, ציין ואצלב כי לא ויתר סופית על כס המלכות ההונגרי. הנסיגה התרחשה רק בגלל המתקפה ההבסבורגית שהייתה צפויה. בהתקפה שהתרחשה בסתיו 1304, השתתף אוטו הבווארי, שהו אוטו השלישי, דוכס בוואריה, מלך הונגריה מאוחר יותר, לצד החיילים הגרמנים ולצד ההונגרים מצדדי קארוי רוברט. המתקפה בסופו של דבר לא הצליחה, אבל ב-21 ביוני 1305 מת ואצלב השני מלך בוהמיה וכך נחתם החוזה הגרמני-בוהמי ב-18 באוגוסט אותה השנה, בו התנאים כבר הוכתבו על ידי המלך הגרמני. התנאים כללו שבנו ואצלב השלישי יוותר על כס המלכות ההונגרי ויחזיר את סמלי ההכתרה. אלברט לא תבע לעצמו את הכתר הקדוש, אלא רצה לתת אותו לקארוי רוברט. ואצלב אכן מילא את התנאי הראשון, ב-9 באוקטובר 1305 בברון (ברנו), הוא ויתר חגיגית על זכותו לכס המלכות ההונגרי, אך מסר אותה לאוטו יחד עם הכתר.

הכחדת הענף המלכותי של שושלת פז'מיסל

ואצלב היה רק בן שש עשרה כאשר ויתר על הכתר ההונגרי. הכישלונות שחווה כרסמו בכוחו של המלך הצעיר, בתקופה האחרונה לחייו ניהל אורח חיים מופקר, לא היה אכפת לו מתפקידיו המלכותיים, הוא הקיף את עצמו באצילים צ'כים צעירים וחילק תרומות עשירות. הוא גם ביטל את אירוסיו עם הנסיכה ההונגרית ארז'בט, שחיכתה בווינה לנישואים המובטחים. (היא הייתה הצאצא הידוע האחרון של בית ארפאד שסיימה את חייה ב-6 במאי 1338 במנזר הנזירות של טס, בשווייץ) הברונים הצ'כיים היו מודעים לסכנות של גוויעת השושלת ובאוקטובר 1305 הם שכנעו את ואצלב להינשא. הוא נישא לנסיכה פיאסט ויולה מטשן, אך הנישואים נותרו ללא ילדים. ואצלב השלישי נרצח ב-4 באוגוסט 1306 באולומואוץ. המבצעים והמניע לרצח אינם ידועים. הוא נקבר תחילה באולומואוץ, אך מאוחר יותר הונחה גופתו ליד אביו במנזר בזברסלב. עם מותו נכחד הענף המלכותי הראשי של השושלת ששלטה בבוהמיה ללא הפרעה במשך יותר מארבע מאות שנה.

גלריה

פסלו של ואצלב השלישי באולומואוץ משנת 1934
ציור של מוריץ פון שמידט
המלך ואצלב על תחריט מהמאה ה-17

לקריאה נוספת

איבאן ברטני : הונגריה בעידן אנג'ו, גונדולה - 1987, מסת"ב 9632817761
ריכרד פראז'ק : ואצלב (בתוך: Gyula Kristó: The Mixed Household Kings of Hungary, Szukits Könyvkiadó – 2003, מסת"ב 9639441589 )