התיאטרון וכפילו (Le Théâtre et son Double) הוא אוסף של מאמרים שנכתבו על ידי המשורר הצרפתי והמחזאי אנטונן ארטו. האוסף פורסם בשנת 1938. בעברית יצא הספר לאור בשנת 1995, בהוצאת בבל ובתרגום אוולין עמר.
המאמרים קוראים תיגר על מוסכמות תיאטרליות נפוצות, ובעיקר על כך שהשפה תופסת מקום מרכזי בדרמה. בספר ארטונן ארטו יוצא כנגד תיאטרון המתקיים כצורה ספרותית מאולצת שאינה רלוונטית. במקום זאת הוא נותן מקום דווקא לחוויה החושית של הצופה בתיאטרון ומעודד את הלהט והדחיפות שבהבעה כיוון שביכולתן לנפץ את שאננות הקהל. רעיונות אלה שאב ארטו מן התיאטרון הבאלינזי ואחרים, בהם ראה מסורת של הבעה חושית שנשתמרה ועדיין תופסת מקום חשוב בחיי הקהילה.
החלקים המפורסמים יותר ב"תיאטרון וכפילו" הם הפרק "הקץ ליצירות מופת", בו ארטו תוקף את מה שהוא ראה כקאנון תיאטרלי וספרותי מיושן, חסר רלוונטיות ואליטיסטי. וכן הפרק תיאטרון האכזריות, מניפסט שהתפרסם לראשונה בשנת 1932. במניפסט טוען ארטו כי "עלינו לשים קץ לתלותו של התיאטרון בטקסט ולגלות מחדש את הרעיון של מעין שפה יחידה במינה, אי-שם בין המחווה למחשבה"[1]. המניפסט דן במאגיות, בסכנה בפואטיקה ובמאפיינים אחרים ומהותיים שאבדו לתיאטרון המערבי.
הספר והרעיונות שבו לא איבדו מהרלוונטיות שלהם גם היום, והשפיעו על תפיסת הבימוי של אנשי תיאטרון מפורסמים כגון פיטר ברוק, ריצ'רד שכנר והתיאטרון החי. בישראל, הושפע מרעיונותיו חנוך לוין.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תרגום: אוולין עמר, ארטונן, ארטו, בבל, 1995, עמ' 98
