השרפה בתיאטרון אירוקווי

מידע כללי
סוג	שריפה
מדינה	ארצות הברית
מיקום	Colonial Theatre, שיקגו
קואורדינטות	41°53′05″N 87°37′43″W / 41.884722222222°N 87.628611111111°W / 41.884722222222; -87.628611111111
תאריך	30 בדצמבר 1903
נפגעים
הרוגים	605

השרפה בתיאטרון אירוקווי התרחשה ב-30 בדצמבר 1903, בשיקגו, אילינוי. זוהי שרפת התיאטרון הקטלנית ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. לפחות 602 בני אדם נהרגו כתוצאה מהשרפה, אך לא כל ההרוגים דווחו מכיוון שחלק מהגופות נלקחו ממקום האירוע.

תיאטרון האירוקווי מוקם ליד אזור הלופ שסיירו בו כוחות משטרה, מתוך מחשבה שכך נשים ירגישו בטוחות יותר לבקר בתיאטרון. התיאטרון נפתח בנובמבר 1903 לאחר עיכובים רבים. עם פתיחתו הוא זכה לתשבחות על ידי מבקרי דרמה, אחד מהם כתב בוראייטי שהאירוקווי "היפה ביותר... בשיקגו".

לתיאטרון הייתה קיבולת של 1,602 מבקרים עם 3 אזורי ישיבה. באולם המרכזי (ה-orchestra), היו 700 מושבים. באזור השני, היציע, היו 400 מושבים ובאזור השלישי, הגלריה, היו 500 מושבים. בנוסף היו 6 תאים פרטיים.

כולם השתמשו באותה כניסה, והמדרגות שימשו להגעה לכל אזורי הישיבה. מעצבי תיאטרון טענו שהדבר נתן אפשרות למבקרים "לראות ולהיראות", ללא קשר למחיר מושביהם. אך תכנון המדרגות התעלם מהוראות כיבוי האש של שיקגו שדרשו מדרגות ויציאות נפרדות לכל יציע. העיצוב הוכח כהרסני כאשר אנשים שיצאו מהגלריה נתקלו בקהל שיצא מהיציע, וכל מי שירד מהקומות העליונות נתקל באלה שיצאו מאזור האולם המרכזי.

אזור מאחורי הקלעים היה גדול באופן חריג, עם חדרי הלבשה ב-5 קומות ואף מעלית על מנת להוביל את השחקנים לקומת הבמה.

על אף ששווק כ"חסין אש לחלוטין" בפרסומות ובכרטיסי התיאטרון, נרשמו מספר רב של ליקויים לכאורה:

• עורך של המגזין "חסין אש" סייר במבנה במהלך הבנייה וציין מספר ליקויים "החיזוק החשוף של פרוסניום; הנוכחות של עיטורי עץ בכל, ומספר מועט של יציאות".
• קפטן של מחלקת כיבוי האש של שיקגו ערך סיור לא רשמי במקום מספר ימים לפני הפתיחה הרשמית. הוא הבחין שלא היו מתזים, אזעקות שרפה, טלפונים או חיבורי מים. הקפטן הדגיש את הליקויים בפני אחראי כיבוי האש של התיאטרון, אך נאמר לו כי לא ניתן לעשות דבר ושאחראי כיבוי האש פשוט יפוטר אם יעלה את הנושא בפני בעלי התיאטרון. כאשר הקפטן העלה את הנושא בפני המפקד שלו, נאמר לו שוב כי אין מה לעשות מכיוון שלתיאטרון יש אחראי כיבוי אש.
• הציוד לכיבוי אש הכיל 6 מטפי כיבוי מסוג Kilfyre. Kilfyre היה צורה פרימיטיבית של כימיקל יבש לכיבוי לשרפות אשר נמכר גם לכיבוי שרפות ארובה בבתים פרטיים. הוא הכיל אבקה לבנה בתוך צינור פח שבסיסה היה בעיקר סודה לשתייה. המשתמשים הונחו "להשליך בכוח" את תוכן צינור הפח לבסיס הלהבות. השרפה החלה גבוה מעל הבמה, כך שהשלכת המטף הייתה חסרת תועלת.

הסיכונים הגלומים בתפאורה ואביזרים דליקים היו ידועים גם בשנת 1903. בתכנון הבמה שולבו בדרך כלל שני מאפיינים שנועדו על מנת להגביר את הבטיחות מפני שרפות בתיאטראות, מסך ברזל שמגביל את האש לאזור הבמה ודלתות עשן שאפשרו לחום ולעשן לצאת דרך הגג שמעל הבמה דבר שתכליתו ליצור לחץ שלילי כאשר אזור הבמה יהפוך לארובה ואוויר נקי הניתן לנשימה נכנס דרך דלתות היציאה לאזור הקהל.

• באירוקווי דלתות העשן היו מהודקות וסגורות. המשמעות היא כי העשן זרם מחוץ לבניין דרך אותם פתחים מהם יצאו האנשים שניסו להימלט.
• החלונות מעל הבמה שהיו מתוכננים להפתח באופן אוטומטי במקרה שרפה, היו סגורים ולא ניתנים לפתיחה.
• בניגוד לתקנות, המסך לא נבדק מעת לעת, והוא נתקע כאשר אנשי התיאטרון ניסו להוריד אותו.
• המסך לא היה חסין אש. על אף שכיום ידוע שאזבסט גורם לסרטן, הוא יכול להיות משולב בתוך המסך על מנת ליצור מחסום אפקטיבי לאש. המסך באירוקווי לא רק כשל בירידה, אלה התגלה גם כחלש ודליק.

הבעלים של התיאטרון טענו כי יש 30 יציאות שיאפשרו לכל מי שנמצא בפנים להימלט מהבניין תוך 5 דקות. 

• יציאות החירום נפתחו כלפי פנים, אל תוך האולם. האנשים שניסו להימלט דחפו את הדלתות החוצה ובכך גרמו להן להישאר סגורות. כיום, יציאות חירום נפתחות כלפי חוץ, כך שאנשים שנמלטים יפתחו את הדלתות בקלות.
• לא היו שלטי יציאה, יציאות רבות הוסתרו על ידי וילונות דליקים, וחלק מהיציאות היו נעולות.
• צוות התיאטרון מעולם לא ביצע תרגיל שרפה. הם לא הכירו את יציאות החירום וחלק מהם אף סירבו לפתוח את הדלתות הנעולות.
• לא הייתה תאורת חירום. האורות הראשיים של האולם מעולם לא הודלקו כך שהתיאטרון נשאר באורות עמומים, כפי שהיה במהלך ההופעה. כאשר התפאורה הבוערת קרסה על הבמה, לוח החשמל נהרס וכל האורות כבו.
• במהלך ההופעה המדרגות נחסמו בעזרת שערי ברזל למנוע מאנשים שקנו כרטיסים זולים לעבור ולשבת במקומות היקרים יותר. (ביום השרפה לא נשארו מקומות פנויים).
• היו מספר דלתות שנראו כמו יציאת חירום אך הן לא היו כאלה למעשה. כ-200 בני אדם נהרגו באחד המעברים שנדמה כיציאה חירום.
• מדרגות חירום על הקיר הצפוני החיצוני הובילו ל-125 הרוגים לפחות. אנשים נתקעו על המדרגות הקפואות והצרות והיה מסוכן להשתמש בסולמות מטה בגלל שעשן ולהבות חסמו את הדרך למטה.

ביום רביעי, ה-30 בדצמבר 1903, אירוקווי הציג את המחזמר הפופולרי "מר כחול הזקן", אשר הופיע בתיאטרון מיום פתיחתו. המחזמר הוא בורלסקה על כחול הזקן. הנוכחות מאז ערב הפתיחה הייתה מאכזבת, אנשים לא הגיעו בעקבות מזג אוויר רע, אי שקט תעשייתי, וגורמים אחרים. ב-30 בדצמבר ההופעה משכה קהל גדול יותר ונמכרו כל הכרטיסים, כולל כמה מאות כרטיסים בעמידה בחלק האחורי של התיאטרון. רבים בקהל שמנה כ-2,100–2,200 איש על פי הערכה באותו ערב, היו ילדים. אזור העמידה היה צפוף כל כך שחלק מהקהל שעמד התיישב באזור יציאות החירום וחסם אותן.

בשעה 15:15 בערך, בתחילת המערכה השנייה, נורת קשת (המייצרת אור בעזרת קשת חשמלית) גרמה לקצר וניצוצות הציתו וילון. עוזר במה ניסה לכבות את השרפה עם מטף Kilfyre, אך האש התפשטה במהירות לאזור הגלריה מעל הבמה שם היו תלויות תפאורות דליקות מאוד. מנהל הבמה ניסה להוריד את מסך הברזל מאסבטס אך הוא נתקע, החקירה גילתה כי הוא נתקע בגלל תאורה שהפריעה. כימאי שבדק חלק מהמסך קבע כי הורכב בעיקר מעיסת עץ מעורבבת באזבסט וכי הוא לא היה מועיל לעצירת השרפה.

אדי פואה, אחד השחקנים רץ לקהל וניסה להרגיע אותו, ווידא כי בנו הצעיר נמצא בחזקת עוזר במה. מאוחר יותר כתב: "הייתי המום כאשר הסתכלתי במערכה הראשונה על הקהל ומעולם לא ראיתי כל כך הרבה נשים וילדים". פואה נתפס כגיבור לאחר השרפה על האומץ שהפגין ועל כך שנשאר על הבמה וביקש מהקהל לא להיכנס לפאניקה.

באותו זמן, קהל מכל הקומות ניסה להימלט מהתיאטרון. חלקם מצאו את יציאות האש חבויות מאחורי הוילונות בצד הצפוני של הבניין, אך גילו כי אינם מצליחים לפתוח את מנגנון הנעילה. אחת הדלתות נפתחה כנראה באמצעות שימוש בכוח, אך לא היה ניתן לפתוח את רוב הדלתות. חלק מהאנשים נלחצו, דחפו או מחצו אנשים אחרים בניסיון נואש להימלט מהאש. רבים נהרגו כאשר הגיעו לדרך ללא מוצא או בניסיון לפתוח מה שנראה דלת עם חלון אך היה בעצם רק חלון.

הרקדנים על הבמה נאלצו גם הם לברוח, יחד עם האמנים מאחורי הקלעים ובחדרי ההלבשה הרבים. כאשר האמנים ועוזרי הבמה יצאו מהיציאה האחורית, רוח קפואה נכנסה והגדילה את האש באופן משמעותי. רבים נמלטו מהתיאטרון דרך צוהר הפחם ודרך חלונות בחדרי ההלבשה, ואחרים ניסו לברוח דרך דלת הבמה המערבית, שנפתחה פנימה ונתקעה כששחקנים לחצו לכיוון הדלת בניסיון לצאת. עובד רכבת עבר במקרה וראה כי הקהל דוחף את הדלתות, הוא שחרר את הצירים מבחוץ באמצעות כלים שהוא בדרך כלל נשא עמו, דבר שאפשר לשחקנים ועוזרי הבמה להימלט. מישהו פתח את דלת כניסת המשא הגדולה בקיר הצפונית, המשמשת בעיקר להעברת תפאורה, הדבר הכניס אוויר קר לבניין ויצר כדור אש עצום. מכיוון שפתחי האוורור מעל הבמה נשארו סגורים, כדור האש לא עלה כלפי מעלה, אלא התפשט בחלל האולם.

רבים לא היו יכולים להימלט בגלל שערי הברזל במדרגות. מספר ההרוגים הגדול ביותר היה למרגלות המדרגות, שם מאות אנשים נרמסו, נמחצו או מתו מחנק.

אנשים שהצליחו להימלט ביציאות החירום בצד הצפוני מצאו עצמם במדרגות חירום לא גמורות. רבים קפצו או נפלו אל מותם מהמדרגות הקפואות והצרות, גופות הקופצים הראשונים ריככו את הנפילה של אלה שקפצו אחריהם.

סטודנטים מבניין של אוניברסיטת נורת'ווסטרן אשר מוקם צפונית לתיאטרון ניסו להעביר סולם בין גגות הבניינים והצליחו להציל כמה אנשים בודדים.

לתיאטרון לא הייתה מערכת הודעה לכיבוי אש או טלפון. מחלקת כיבוי האש של שיקגו קיבלה את ההודעה מעוזר במה שקיבל הוראה לרוץ מהבניין הבוער לתחנת כיבוי האש הקרובה ביותר. בדרך לזירת האירוע בשעה 15:33, הכבאים הפעילו מערכת הודעה לכיבוי אש לקריאה ליחידות נוספות. מאמצים ראשונים התמקדו בחילוץ האנשים שנלכדו במדרגות החירום. הסמטה שבה היו מדרגות החירום הייתה צרה, מכוסה בקרח ומלאה עשן. הכבאית לא יכלה לעבור בסמטה, ופריסת רשתות שחורות מעל הקרקע, כאשר העשן הסמיך מסתיר אותן הייתה לא יעילה.

משטרת שיקגו התערבה כאשר שוטר שסייר באזור ראה אנשים נמלטים מהבניין בעוד בגדיהם עולים באש. הוא התקשר מקופסת משטרה שהייתה מוצבת ברחוב וכוחות משטרה הגיעו לאזור לשלוט בתנועה ולסייע בחילוץ.

ההערכה היא כי 575 בני אדם נהרגו ביום השרפה, ועוד 30 לפחות מתו מהפציעות בשבועות שלאחר מכן.

מתוך 300 השחקנים, רקדנים ועוזרי הבמה, רק 5 נהרגו.

חלק מהתיאטראות בניו יורק ביטלו את המקומות בעמידה בערב השנה החדשה. תקנות בנייה וכיבוי אש שונו במידה משמעותית, תיאטראות נסגרו לתיקון הליקויים בכל רחבי ארצות הברית ובמספר ערים באירופה. כולם נדרשו לסמן בצורה ברורה את יציאות החירום וכן לתכנן את הדלתות כך שיפתחו כלפי חוץ.

 לאחר השרפה, נטען כי פקחי אש שוחדו עם כרטיסים חינם במטרה להתעלם מהפרות התקנות. ראש עיריית שיקגו הורה על סגירת כל התיאטראות למשך 6 שבועות לאחר השרפה.

כתוצאה מהזעם הציבורי, רבים הואשמו בפשעים כולל ראש העיר קרטר הריסון ג'וניור. רוב האישומים בוטלו 3 שנים מאוחר יותר.

החלק החיצוני של האירוקווי היה שלם ברובו. הבניין נפתח מחדש מאוחר יותר כ-Colonial Theater, אשר נהרס ב-1926 במטרה לבנות את התיאטרון המזרחי.

לוח ברונזה ללא סימנים מזהים בכניסה לבניין העירייה.

העיר קיימה עצרת זיכרון שנתית בבניין העירייה, עד שאחרון השורדים מת.

השרפה האיצה את התקנה של ידית חירום (מוט מתכת לרוחב כל הדלת המאפשר יציאה באמצעות דחיפתו) בדלתות חירום, הידית הומצאה בבריטניה בעקבות אסון אולם ויקטוריה. ידיות חירום הן אמצעי חובה כיום.

מסקנה נוספת כתוצאה מהשרפה הייתה שכל הדלתות בבניינים ציבוריים חייבות להפתח כלפי חוץ.

• השרפה במועדון קוקונט גרוב

מדיה וקבצים בנושא השרפה בתיאטרון אירוקווי בוויקישיתוף

• אתר לזכר קורבנות השרפה