הבניין שהיה בבעלות העירייה נשלט על ידי כנופיות רחוב, שאפשרו לכ-400 דרי רחוב להתגורר בו תמורת תשלום לכנופיה[2] רבים מדיירי הבניין הם אזרחים זרים, מהגרים כלכליים ומבקשי מקלט.
השרפה פרצה בשעות הבוקר המוקדמות ב-31 באוגוסט 2023, וכרגע לא ידועה סיבת השרפה. האש התפשטה בבניין במהירות, ולכדה אנשים רבים בשל מחיצות ושערים דקיקים בין חדרים מאולתרים שנבנו על ידי הדיירים.[3]
תושבים רבים קפצו מחלונות הבניין כדי להימלט, חלקם לא שרדו את הקפיצה. כבאים מצאו גופות נערמות במקום שבו מתו, ליד שער נעול בקומת הקרקע בזמן שניסו לברוח מהבניין הבוער.[4]
הבניין
הבניין, ברחוב אלברט 80, נבנה בשנת 1954 כמשרד הראשי של המחלקה לענייני חוץ-אירופה של יוהנסבורג, המשמש כמשרד מעבר לאכיפת חוקי המעבר השולטים בתנועת אנשים שחורים ליוהנסבורג תחת שיטת האפרטהייד שהייתה נהוגה במדינה.[5]
משנת 1994 שכן בבניין מקלט נשים שנקרא מאוחר יותר מקלט הנשים Usindiso.[6] בשנת 2019, מרפאה ששכנה בבניין הועברה למקום אחר מאחר שהבניין החל להיות מאוכלס על ידי פולשים ונמצא לא בטוח.[7]
השרפה הפנתה את תשומת הלב למאות הבניינים החטופים ביוהנסבורג, בניינים שמאופיינים בדרך כלל בצפיפות ובחוסר סדר המאוכלסים על ידי אנשים עניים, כולל מספר רב של מהגרים לא מתועדים.
הנשיא סיריל רמפוזה ביקר באתר ב-31 באוגוסט, וכינה זאת "קריאת השכמה".[9] ראש ממשלת Gauteng, פניאזה לסופי, הודיע על חקירת השרפה.[10] בעוד שפקידי ממשל האשימו את המשבר על ארגונים לא ממשלתיים, שמנעו את הניסיונות הקודמים לפנות כובשים מנכסים דומים,[11] ארגונים לא ממשלתיים ובעלי נכסים בעיר הפנימית טענו כי זו חובתה של עיריית יוהנסבורג לתחזק מבנים, לספק שירותים ולאכוף את תקנות הבטיחות.[12] בתי המשפט של דרום אפריקה קבעו בעקביות שפינוי לא יכול להמשיך אלא אם כן יסופק דיור חלופי על פי הוראות החוק למניעת פינוי בלתי חוקי משנת 1998.[13]
חלק מהתושבים ששרדו את השרפה סירבו לעלות לאוטובוסים לצורך העברה ללינה חירום באולמות קהילתיים לאחר השרפה, מחשש שהמעבר ישמש את הגורמים הרשמיים כתירוץ לגירוש, ולא היו מוכנים להשאיר מאחור את שרידי רכושם בשרפה.
