לוח השנה הגרגוריאני (בערבית: تقويم ميلادي; תעתיק מדויק: תקוים מילאדי) נמצא בשימוש כמעט בכל מדינות העולם הערבי, והוא שונה מלוח השנה המוסלמי (בערבית: تقويم هجري; תעתיק מדויק: תקוים הג'רי), שעל פיו נקבעים חגי האסלאם ומועדיו. כל המדינות הערביות, מלבד סעודיה (המשתמשת בלוח השנה המוסלמי לכל צרכיה), משתמשות בלוח השנה הגרגוריאני למטרות אזרחיות. אין גרסה אחידה בכל העולם הערבי לשמות הערביים של חודשי לוח השנה הגרגוריאני. בחלק מהמדינות מדובר בהגייה ערבית של שמות החודשים בלוח הגרגוריאני המקובלים בשפות אירופיות. בלוח השנה הנמצא בשימוש בעיראק ובמזרח התיכון שמות חודשי השנה הם שמות אכדיים של חודשים בלוח השנה האשורי.

שמות אלה נמצאים בשימוש בעיקר בעיראק, סוריה, לבנון, הרשות הפלסטינית, וירדן. בקרב ערביי ישראל שמות אלה נמצאים בשימוש לצד השמות המצריים-מפרציים. חודשים אלה נגזרים כנראה מהשמות האכדיים של הלוח האשורי, והשמות "שבאט", "אאד'אר", "ניסאן", "איאר", "תמוז", "אאב", "אילול" ו"תשרין" דומים מאוד לחודשים בלוח השנה העברי: שבט, אדר, ניסן, אייר, תמוז, אב, אלול, ותשרי. חלק משמות אלה התבססו גם בטורקית בהשפעת השפה הערבית:

שמות החודשים באלג'יריה ובתוניסיה מבוססים על השמות הצרפתיים של החודשים, והם משקפים את הקולוניזציה הארוכה של צרפת במדינות אלו (1830-1962 - באלג'יריה ,1881-1956 - בתוניסיה).

במרוקו מקובלים שמות החודשים הגרגוריאנים שהשתמרו בשפה הברברית: