ההותכּים (בפשטו: د هوتکيانو ټولواکمني, בפרסית: سلسلهٔ هوتکیان) היו ענף של שבט ג'ילי הפשטוני, מאמיני האסלאם הסוני, אשר מרדו נגד שלטון האימפריה הספווית בתחילת המאה ה-18 וכבשו שטחים נרחבים ממנה. לאחר פלישה לעבר ח'וראסאן ולב האימפריה הספווית אף הפכו למלכי פרס לאחר כיבוש הבירה הספווית, אספהאן. במותו של האמיר מחמוד הותכ, נפלה השושלת למאבקים פנימיים שאפשרו את העלייה המחודשת של הספווים תחת הנהגתו של הגנרל נאדיר שאה, אשר בשנת 1738 לבסוף כבש את קנדהאר, בירת השושלת והפיל את האימפריה של ההותכים.
השושלת ההותכית ושליטיה נחשבים לאבות האומה האפגנית אשר שחררו אותה מהשלטון הפרסי והיו הראשונים ליצור את אבני היסוד לראיית אפגניסטן בתור אומה אחת ריבונית ועצמאית. בהמשך המאה הקים אחמד שאה דוראני, מצביא פשטוני, את האימפריה הדוראנית האפגנית בהשראת ההותכים. כיום, נשיא אפגניסטן, אשרף גאני אחמדזאי, הוא בן לשבט ג'ילי ממנו מקורות ההותכים.
היסטוריה
הקמה
מקורם של ההותכים הוא באזור קנדהאר רבתי (כיום במחוזות קנדהאר והלמנד באפגניסטן) והם היו לענץ של שבט ג'ילי הפשטוני. רוב תושבי האזור של אפגניסטן המודרנית היו מאמיני אסלאם סוני אך מאז עליית האימפריה הספווית שמקורה בממלכת פרס במסעות הכיבושים של שאה אסמאעיל הראשון (תחילת המאה ה-16) החל האסלאם השיעי להשיג יותר השפעה על האזור. הדבר גרם למאבקים דתיים ממושכים בין התושבים הפשטונים לבין העמים הפרסים השיעים שישבו בחבל האפגני, כגון ההזארים. עם היחלשותם של הספווים לאורך השנים החלו הפלגים בתוך חבל אפגניסטן להשיג יותר ויותר אוטונומיה מעשית.
בשנת 1707 פרצו מרידות על רקע דתי ברחבי האימפריה הספווית והממשל של שאה חוסיין לא היה מסוגל להשליט את סמכותו לעומת מרידות אלו. המנהיג השבטי של ההותכים, מירוויס הותכ, השתמש במרידות ובחוסר הכוח הריכוזי כדי להתחיל במרד ולכבוש את קנדהאר רבתי למען מדינה פשטונית, הותכית, סונית וריבונית. מירוויס הפך בכך לשליט הראשון של האימפריה ההותכית ולאורך שלטונו שנמשך עד שנת 1715 הוא נתקל במאבקים מפנים ומחוץ שכן נאבק בכוחות הפרסים שפעלו להסדיר מחדש את השלטון הספווי במקום ומולם נאבק גם נגד מיעוטים שבטיים ודתיים בשביל להסדיר את שלטון ההותכים.
כיבושים
במותם של מירוויס הותכ ואחיו, ירש את הכתר ההותכי בנו של מירוויס, מחמוד הותכ, שהיה מצביא מחונן ופעל לכבוש ולהשליט את שליטת ההותכים מעבר לקנדהאר רבתי במטרה ליצור אימפריה פשטונית סונית. מחמוד הותכ השתמש בקריסתה הפנימית של האימפריה הספווית כדי לספח שטחים. הוא יצא בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-18 לפלישה דרך ח'וראסאן ומשם לכיבוש לב ממלכת פרס. חוסיין שאה נסוג אל הבירה לאחר נפילת צבאו בפני פלישת ההותכים, מה שאפשר למחמוד להטיל מצור על הבירה הפרסית אספהאן. אחד מבניו של חוסיין צלח בבריחה והוכתר בשטחים שנותרו בשליטת הספווים בתור שאה תהמאספ השני, ומשם המשיך להיאבק בהותכים.
עם נפילת אספהאן לידי המצור הפך מחמוד לשאה של ממלכת פרס. בנקודה זאת האימפריה ההותכית התפרשה על גבי חציו המערבי של חבל פשטוניסתאן, מערב הינדו-כוש, ח'וראסאן, בלוצ'יסטן, דרום-מזרח פרס, מרכז פרס ודרום מרכז אסיה. מחמוד נרצח בשנת 1725 עקב מאבקים פנימיים בחצר המלוכה ויורשו, אשראף הותכ, החל בשלטון רודני על התושבים הפרסים הכבושים, דבר שהחליש את שלטון ההותכים ביחד עם מאבק ירושה ממושך והביא להתנגדות חריפה להמשך שלטונם מצד האוכלוסייה המקומית.
הנפילה
המאבקים הפנימיים וההיחלשות הצבאית שהביאו איתם אפשרו כיבוש מחודש של פרס בידי נאדיר שאה, מצביא בשירות האימפריה הספווית. נאדיר שאה נע דרך הרי האלבורז ודרום מזרח דרך ח'וראסאן כדי לעקוף את ריכוז הכוחות ההותכים שהיו מוצבים מערבית לאספהאן. בהמשך העיר שוחררה בידי הכוחות הפרסים וההותכים נסוגו חזרה לקנדהאר. המאבקים הפנימיים בתוך האימפריה הביאו בסופו של דבר לעלייתו של חוסיין הותכ, אשר ניסה להשיב את האימפריה לסדרה אך ללא הצלחה. מסעותיו של נאדיר שאה הביאו בסופו של דבר לפלישה אל תוך קנדהאר רבתי. בשנת 1738 הגיעו הכוחות הפרסים לשערי קנדהאר והביסו את הכוחות ההותכים.
בהמשך כבשו הפרסים תחת נאדיר שאה, כעת השליט של פרס תחת שושלתו שלו (השושלת האפשארית של נאדיר שאה הדיחה את השושלת הספווית), את כל אפגניסטן. הפאדישאה של האימפריה המוגולית, מוחמד שאה, העניק מחסה לאנשי חצר המלוכה ההותכי מפני הכיבוש האפשארי, דבר אשר שימש להצית פלישה פרסית אל תוך תת-היבשת ההודית מאוחר יותר. ההותכים נחשבים לשושלת הראשונה ששלטה באומה אפגנית מאוחדת, שכן לפני עלייתם לא הייתה ישות אפגנית מאוחדת והאזור של אפגניסטן המודרנית נחלק בין מדינות ומעצמות שונות לאורך השנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
.svg){kind=small}
