השושלת האילחאנית (פרסית: سلسله ایلخانی, מונגולית: Ил Хан улс, סינית: 伊儿汗国/伊兒汗國) או האילח'אנאת היה שמה של המדינה המונגולית שהוקמה באיראן ובמדינות השכנות על ידי הולאגו חאן בשנת 1256. בשנת 1295 המיר האילח'אן ע'אזאן (אנ') את דתו לאסלאם. בשנת 1335 חדלה המדינה האילח'אנית מלהתקיים והתפצלה לנסיכויות יריבות.
משמעות התואר אילח'אן
פירוש התואר אילח'אן הוא החאן ב״ה״ הידיעה. כלומר, החאן הגדול בהתייחסותו כמושל המרחב האיראני. תואר זה אומץ על ידי הולאגו ויורשיו אחריו כדי לציין השייכות לחאן הגדול של מונגוליה. ע'אזאן (אנ') אימץ לעצמו את התואר חאן במקום אילח'אן, אך גם מעשה זה לא סימל זניחה פורמלית של קשריו עם החאן הגדול.
תחילת הפלישות המונגוליות לאיראן
כשעלאא א-דין מוחמד שליט ח'ווארזם הוציא להורג את שליחיו של ג'ינגיס חאן, הכריז הלה מלחמה על ארצו ועל שושלתו ב-1219. המונגולים הביסו אותו לגמרי בין 1219 ל-1221. הם כבשו את כל מרכזי האוכלוסייה וכל הערים הגדולות. בכיבוש של איראן ועיראק הצטיינו המצביאים המונגולים ג'בה וסבוטאי. לאחר מיגור השושלת הקודמת כל האזור ממערב לנהר אוקס נפל לפני משפחתו של הולאגו.
לחאן הראשון באיראן מונה הולאגו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן ואחיהם של מונגקה חאן וקובלאי חאן. מונגקה ציווה על הולאגו להשליט את שלטון המונגולים במזרח התיכון ולחזור למרכז האימפריה עם סיום משימתו. בעוד שהולגו עצמו נפטר בשנת 1265, הממלכה הא'ילחאנית הוסיפה להתקיים עוד כ-70 שנה. במהלך ימי שלטונה, שליטיה העדיפו שלא לנקוט במדיניות דתית מובהקת, ובתחילתה תושביה היוו ערב רב של בני דתות שונות. עם זאת, ככל שעבר הזמן גברו השפעות מוסלמיות בקרב תושבי האימפריה, עד שלבסוף השליט האילח'אני ה-7 ע'אזאן התאסלם, ואיתו מרביתם המוחלט של התושבים. ע'אזאן גירש את הבודהיסטים הנותרים מממלכתו וניתק כל קשר למורשתם של השליטים המונגולים שקדמו לו. לאחר 9 שנות שלטון מת ע'אזאן (1304), ומותו מסמל את תחילת ההתפרקות של הממלכה הא'לחאנית, אשר חדלה להתקיים במהלך שנת 1335 לאחר מותו של אחיינו. בעוד שסופה של הממלכה הא'ילחאנית ברור וידוע, גורלם של המונגולים שהתיישבו בממלכה אינו בהיר. ככל הנראה הם נטמעו בתושבי האזור המקוריים, והתנתקו ממקורם המונגולי.
