השושלת האיח'שידית (בערבית: اخشيد935–969), הייתה שושלת שליטים מוסלמיםסונים, ממוצא טורקי, ששלטה במצרים ובסוריה. מקים השושלת היה מוחמד אִבּן טוּגג', עבד-חייל[1], שקודם לדרגת מושל. הוא היה אהוד על הח'ליפה הבגדאדי וזה העניק לו את התואר הפרסי "איח'שיד"[2]. מאז נקרא מוחמד אל-איח'שיד. האיח'שידים שלטו כ- 35 שנה עד שבשנת 969 השתלטו הפאטמים על מצרים.
^עבדים-חיילים אפיינו שושלות מזרח תיכוניות. היו אלו עבדים שנישבו במיוחד לשם הכשרתם להילחם בשירות מנהיגי השושלות. לרוב גויסו נערים צעירים, שקיבלו חינוך מוסלמי וצבאי מחמיר.
.PNG)
