PROFILPELAJAR.COM

"השבת השחורה" (ביוונית: Μαύρο Σάββατο) הוא כינוי לאירוע שהתרחש בשבת, 11 ביולי 1942, בכיכר החרות (ביוונית: Πλατεία Ελευθερίας) בסלוניקי שביוון, אירוע בו רוכזו כ-9,000 גברים יהודים ועברו התעללות מתמשכת. "השבת השחורה" אורגנה על ידי שלטונות הכיבוש הגרמניים. ^[1] זה היה הצעד האנטישמי הגדול הראשון שננקט בסלוניקי לאחר כיבוש יוון בידי איטליה וגרמניה באפריל 1941. ^[2]

האירוע

גנרל קורט פון קרנצקי, המפקד הגרמני בסלוניקי, הכריז ב-7 ביולי 1942 על גיוס כל הגברים היהודים בין גיל 18 ל-45. המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) הצהיר כי החלטה זו התקבלה בהסכמה עם ואסיליס סימונידס, המושל הכללי של מקדוניה. סימונידס פרסם באותו יום גרסה משלו לצו, וקבע כי היהודים הם קטגוריה גזעית (בדומה לחוקי נירנברג מ-1935). את ריכוז היהודים ארגנו המחוז הכללי של מקדוניה, המשטרה היוונית, קציני צבא משוחררים ורופאים. ^[3] מי שלא הופיע הסתכן במאסר במחנה פבלוס מלאס (Pavlos Melas camp, Στρατόπεδο Παύλου Μελά) בסלוניקי . ^[4]

ריכוז היהודים החל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד שתיים אחרי הצהריים. ^[5] היהודים נאלצו לחלל שבת, ^[6] להתעמל ולהתגלגל על הקרקע. רבים הוכו. ^[5] ^[7] אלו שהתמוטטו מההתעללות, הותקפו על ידי כלבי שמירה ^[6] או שהותזו עליהם מים וקיבלו בעיטות עד שנעמדו. ^[5] כל מי שניסה להגן על עצמו מאור השמש - הוכה. ^[5] מספר יהודים נפצעו והיו שמתו. ^[6] גם יחידות צבא וצי גרמניות וכן אס אס היו מעורבות בהתעללות. שחקניות גרמניות מחאו כפיים וצילמו ממרפסות מעל הכיכר. ^[8] דווח כי עוברי אורח יוונים היו אדישים או משועשעים. ^[9] ^[10]

בעקבות הפעולה, רנה בורקהרדט, נציג הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום בעיר, משך את תשומת לב הגסטפו בכך שביקש רשימה של הפצועים. הרשימה הושלמה לאחר יומיים, ביום שני. ^[6] העיתון משתף פעולה Νέα Ευρώπη (Ne') ("אירופה החדשה") פרסם תצלומים של מצוקות היהודים ודיווח כי "צופים לא יהודים התאספו בכביש שמסביב ... הייתה רק משאלה אחת: שסצנות כמו זו שראו זה עתה יימשכו זמן רב ככל האפשר". ^[9] ^[10]

בשבועות שלאחר מכן נעצרו אלפי יהודי סלוניקי ונשלחו לפרויקטים של עבודת כפייה. ^[6] ^[10] כמה עובדי צווארון לבן קיבלו פטור מעבודת כפייה. כמה יהודים ותיקי מלחמת איטליה–יוון הצליחו להימנע מגיוס, כי היום מוגנים למשך שנה מעת שחרורם מהצבא. ^[11]

השבת השחורה זכורה כתחילת ההרס של הקהילה היהודית בסלוניקי. ^[12] ניצול אחד, יצחק נחמה, תיאר את האירוע במשפט אייכמן בירושלים ב-1961. ^[10]

מקורות

Apostolou, Andrew (2018). "Greek Collaboration in the Holocaust and the Course of the War". The Holocaust in Greece (באנגלית). Cambridge University Press. pp. 89–112. ISBN 978-1-108-47467-2.
Bowman, Steven B. (2009). The Agony of Greek Jews, 1940–1945 (באנגלית). Stanford University Press. ISBN 978-0-8047-7249-5.
Chandrinos, Iason; Droumpouki, Anna Maria (2018). "The German Occupation and the Holocaust in Greece: A Survey". The Holocaust in Greece (באנגלית). Cambridge University Press. pp. 15–35. ISBN 978-1-108-47467-2.
Fleming, Katherine Elizabeth (2008). Greece: A Jewish History. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-10272-6.
Saltiel, Leon (2019). "Dehumanizing the Dead: The Destruction of Thessaloniki's Jewish Cemetery". Microhistories of the Holocaust. Berghahn Books. pp. 68–84. ISBN 978-1-78920-054-6.
Srougo, Shai (2020). "The Jewish workers in the port of Thessaloniki (1939-1943): Their war experience as workers, Greeks and Jews". Journal of Modern European History. 18 (3): 352–373. doi:10.1177/1611894420924909. S2CID 220588405.