הרשאה מלכותית (באנגלית: Royal Warrants of Appointment) הוא חותם הניתן מזה מאות שנים לחברות ויחידים המספקים סחורות או שירותים לחצר המלכות או לחברי משפחת המלוכה. ההרשאה המלכותית מאפשרת למספק השירות או הסחורה לפרסם את העובדה כי הוא נותן השירות לבית המלוכה, כך מקבל הספק תדמית של יוקרה ואיכות. בבריטניה, הרשאות ניתנות בהווה על ידי שניים מחברי משפחת המלוכה לחברות ולסוחרים המספקים סחורות ושירותים לאותם בני משפחה. מספר משפחות מלוכה נוספות בעולם מעניקות הרשאות דומות, כולל משפחות המלוכה בהולנד, בלגיה, תאילנד, דנמרק ושוודיה.
על אף הענקת הרשאה מלכותית, הסוחר ממשיך לספק את סחורתו, או שירותיו, בתמורה לתשלום. החותם המלכותי המעיד על ההרשאה מופיע לרוב על גבי עטיפת המוצר, ועל פרסומי החברה או נותן השירות, ונוסחו הוא "By Appointment to" בצירוף תוארו ושמו של הלקוח המלכותי. ההרשאה המלכותית הידועה המוקדמת ביותר ניתנה לחברת אורגים בשנת 1155 על ידי הנרי השני, מלך אנגליה.
כ-800 חברות ויחידים, בהם מספר חברות שאינן בריטיות, מחזיקות ביותר מ-1100 הרשאות מלכותיות לבני משפחת המלוכה הבריטית. כדי לזכות בהרשאה מלכותית על היחיד, או החברה, לספק לבן משפחת המלוכה שירותים או סחורה במשך למעלה מחמש שנים בטרם תישקל הבקשה לקבלת ההרשאה. ההרשאות ניתנות על פי שיקול דעתו של הלורד צ'מברלין, העומד בראש ועדת ההרשאות לבעלי המלאכה המשרתים את משק הבית המלכותי. ההרשאות ניתנות לתקופה קצובה וברת חידוש, של חמש שנים, אולם ניתן לבטלן בכל עת. חלק ממחזיקי ההרשאות צברו ותק של למעלה מ-100 שנה. לא קיימת חובה כי מעניק ההרשאה ישתמש באופן אישי במוצר או בשירות שלו ניתנת ההרשאה. כך למשל, סיגריות של יצרן מסוים אשר להן הוענקה משך שנים הרשאה מלכותית נקנו לצורך שימושם של אורחי בית המלוכה. הרשאה זו בוטלה מטעמי מדיניות ציבורית.
הרשאות מלכותיות מוענקות אך ורק לבעלי מלאכה ומסחר. בעלי מקצוע, סוכנויות כח אדם, מתכנני מסיבות, אנשי תקשורת, משרדי ממשלה, ובתי עינוגים, אינם עומדים בתנאים להענקת הרשאה[1].