הרפיה ניו-גינאית (שם מדעי: Harpyopsis novaeguinea) הוא מין יחיד בסוגו ומוכר פחות של העיטים הטרופיים במשפחת הנציים (עופות דורסים). דומה להרפיה הדרום אמריקנית, אך נופל ממנה בהרבה בכוחו ובגודלו. הוא מצוי, כפי ששמו מעיד, בגינאה החדשה ואנדמי לאי זה.
מבחינה גנטית העוף קרוב ביותר לסוג עיט נצי (Spizaetus) ומזכיר במיוחד את העיט הנצי הפיליפיני.
מאפיינים
להרפיה הניו-גינאית ניצוי אפור-חום בכנפיים ובראש, ואילו חלקו התחתון בהיר יותר עד לבן. ציצית הראש קצרה. מוטת כנפיו כמטר אחד. מקורו קצר וחזק, זנבו ארוך מאוד וטפריו מעוקלים וחזקים, כיאה לעיט טרופי. משקלה של ההרפיה הניו-גינאית נע בין 3-5 קילוגרם ואורכה בין 86-104 סנטימטר. הנקבות גדולות מן הזכרים.
העוף חי ביחידות, נצפה בגבהים של 300-600 מטרים מעל הקרקע. לעיתים קרובות נראה נח בין ענפי הצמרת, בתנוחת גוף זקופה וזנבו מוטה כלפי פנים.
תזונת הדורס מורכבת ממיני יונקים בינוניים בגודלם, לעיתים כגודל העוף: חזירים קטנים, וולבים, קנגורו עצים, פוסומים (סוגים שונים של חיות כיס), חולדות, לטאות ועופות.
לעיתים רחוקות יתקיף מצמרות העצים, אלא יעדיף לרוץ לעבר טרפו במהירות ואז לשלח את טפריו קדימה ולנעוץ אותם בחוזקה בטרף המופתע (דריסת הטרף). כמו כן יטפס על גזעי עצים ויחפש את טרפו בין נקבי העצים בעזרת טפריו ומקורו.
קולו של העוף מתואר כקול שחרורה של קשת: "בונג" מהדהד. קולות אלו נשמעים בעת הזריחה וכן בשקיעה.
ילידי פפואה עדיין משתמשים בנוצות הזנב והכנפיים לתלבושות ולקישוטי השיער המסורתיים. לא ידוע האם הילידים משיגים את הנוצות באמצעות ציד.
מצב שימורה נקבע כפגיע, בשל אוכלוסייתו הקטנה והפגיעה באזור המחיה. אך מצד שני, בגלל הקושי בנגישות למין והמחקר המועט שנעשה עליו, מהיותו חי ביערות שאינם מיושבים, ניתן להסיק שהמין מתרבה בהצלחה הרחק מעינו של האדם המערבי.
ההרפיה קרוי על שם דמות במיתולוגיה היוונית שחלקה - הראש והגוף - אישה, וחלקה - הכנפיים והציפורניים - עוף דורס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
