הרעב בהולנד בחורף 1944-1945, הידוע גם כ-Hongerwinter (חורף הרעב) בהולנדית, היה מצב של רעב המוני, שהשתרר בשלהי מלחמת העולם השנייה בהולנד הכבושה בידי גרמניה הנאצית, ובמיוחד בחבליה המערביים המיושבים בצפיפות. מספר גורמים, ובראשם פעולת עונשין גרמנית של הגבלת התנועה במדינה, חוללו את מצב תת-התזונה. אוכלוסייה של כ-4.5 מיליון נפש נקלעה לרעב ושרדה בסיועם של בתי תמחוי. מחסור בדלק לחשמל ולהסקה החמיר את המצוקה. מספר המתים כתוצאה ישירה של הרעב היה כ-18 אלף איש.
בסתיו 1944 שחררו צבאות בעלות הברית את חלקה הדרומי ביותר של הולנד, אך ניסיונם לשחרר את המדינה כולה במסגרת מבצע מרקט גארדן בספטמבר 1944 נכשל. רשת הרכבות של הולנד נענתה באותו חודש לקריאת הממשלה הגולה של הולנד ופתחה בשביתה במטרה לסייע לכוחות בעלות הברית. ממשל הכיבוש הגרמני בהולנד הגיב בעצירת כל משלוחי המזון מן האזורים הכפריים של המדינה לחלקה המערבי. סגר זה הוסר באופן חלקי בראשית נובמבר 1944, כאשר הותרה אספקה חלקית של מזון באמצעות נתיבי המים של המדינה, אך באותה עת כבר השתרר בהולנד חורף מוקדם מהרגיל, ותעלות המים קפאו ונעשו בלתי עבירות לאסדות מטען.
הרעב ההמוני היה יוצא דופן בכך שהתחולל במדינה מודרנית ומפותחת. לרעב, תוצאת הסגר הגרמני, תרמו גורמים נוספים: החורף היה קשה במיוחד; הצבא הגרמני הנסוג הרס גשרים ומזחים כדי לעכב את התקדמות כוחות בעלות הברית, ובכך פגע בתחבורה במדינה; הקרבות שהתחוללו בשטחים נרחבים בהולנד עקרו אזרחים רבים מבתיהם, גרמו הרס רב ובכלל זה הרס לשטחי החקלאות והקשו עוד יותר על הובלת המזון והדלק במדינה. בין השאר נקטעה אספקת הפחם מחבל לימבורג שבדרום הולנד אל מחוזותיה המערביים.
ביטויי הרעב
תעודת הוקרה שניתנה לחנווני מאמסטרדם, שחנותו שימשה את הצלב האדום הבינלאומי כנקודת חלוקה של "הלחם השוודי"
מלאי המזון בערים שבמערב המדינה אזל במהירות. מנת המזון הקצובה לנפש בערים כמו אמסטרדם ירדה לפחות מ-1,000 קלוריות ליום בסוף חודש נובמבר 1944 ל-580 קלוריות בסוף פברואר1945. אספקת החמאה במסגרת מנות הקיצוב נעלמה באוקטובר 1944. אספקת השומנים מן הצומח הצטמצמה לשיעור זעיר של 1.3 ליטרים לנפש בתקופה של 7 חדשים. 100 גרםגבינה הוקצבו לנפש כל שבועיים. תלושי הקיצוב לקבלת בשר נעשו חסרי ערך. מנות הלחם ירדו מ-2,200 גרם לשבוע עד ל-1,000 גרם לשבוע באוקטובר 1944, ובאפריל 1945 – ל-400 גרם לשבוע. מנה זו יחד עם קילוגרם אחד של תפוחי אדמה היוותה אז את קצובת המזון לנפש לשבוע שלם. המזון אזל גם בשוק השחור. תושבים היו זכאים לקבל בבתי תמחוי כנגד הצגת תלושי מזון מרק מקליפות תפוחי אדמה, ותורים ארוכים נאספו בפתחיהם בתנאי הקור של החורף.
תושבים יצאו לחפש אחר מזון ורכבו על אופניים או צעדו לעיתים עשרות קילומטרים כדי להגיע לחוות ולסחור שם בחפצי ערך תמורת מזון, ולעיתים ניצלו חקלאים לרעה את מצוקתם על ידי הפקעת מחירים. אכילת סלק סוכר ופקעותצבעונים נעשתה שגרתית. ריהוט ובתים נטושים (למשל בתים שהתגוררו בהם יהודים, אשר שולחו למחנות ההשמדה) פורקו כדי שישמשו כחומר דלק לחימום.
תת-תזונה נחשבה כגורם המוות העיקרי ב-18,000 מקרי מוות שאירעו מספטמבר 1944 ועד לראשית 1945. במקרי פטירה רבים נוספים הייתה תת-התזונה גורם תורם למוות.
מצב הרעב הסתיים עם שחרור כל שטחה של הולנד מן הכיבוש הגרמני במאי 1945. קצת לפני כן הסכים הממשל הגרמני להצנחת מזון על ידי מטוסי בעלות הברית לשטחים הכבושים על ידו, בשני מבצעים שיצאו לפועל בסוף חודש אפריל ובראשית חודש מאי. מיד לאחריהם הובל מזון לשטח הכיבוש הגרמני בהולנד גם על ידי משאיות של בעלות הברית.
תוצאות ארוכות טווח של הרעב
התיעוד המפורט שנותר בעקבות הרעב בהולנד איפשר למדענים לערוך מחקרים אודות השפעתה של תת-תזונה על בריאות האדם. כך, מחקר אקדמי הולנדי-בריטי משותף אודות בריאותם של ילדים שנולדו בהולנד סמוך לפני פרוץ הרעב, במהלכו או אחריו העלה כי ילדים שנולדו לנשים שנחשפו לרעב במהלך הריונן היו בעלי סיכון גבוה יותר ללקות במשך חייהם בשורה של מחלות ובהן סוכרת, השמנת יתר ומחלות של הלב וכלי הדם. כמו כן נמצא שאפשר שהחשיפה לרעב של נשים במהלך ההריון גרמה אצל ילדיהן לשינויים אפיגנטיים, שהועברו בתורשה לצאצאיהם. מחקר אחר העלה שאצל ילדים שאמהותיהם נחשפו לרעב במהלך השליש השני של הריונן הייתה שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה ושל מומיםנוירולוגיים.
